רמת אנרגיה 200 - רמת תודעה אומץ

רמת התודעה אומץ, 200 על הסקאלה של דיוויד הוקינס, היא לא עוד תחנה במסע האבולוציוני – זו נקודת מפנה. במונחים של ניו אייג' זה המעבר ממימד שלוש למימד ארבע. זהו שלב מכונן שבו אדם מתחיל להיפרד ממצב של הישרדות, קורבנות ומאבק כוחני – ומתחיל לגלות יוזמה, אחריות וחיים שיש בהם עוצמה. השינוי מתרחש בכמה מישורים:

• מעבר מקורבנות לאחריות

• מעבר מתגובה ליוזמה

• מעבר מכוח לעוצמה

דיוויד הוקינס כותב על רמת תודעה אומץ:

ברמת תודעה 200, עוצמה מופיעה באמת לראשונה. כאשר אנו בודקים (בעזרת קינסיולוגיה) נבדקים בכל רמות האנרגיה שנמצאות מתחת ל-200, אנו מגלים, כפי שניתן לאמת בקלות, שכולם נחלשים (היד אינה מצליחה להישאר ישרה). כולם מתחזקים (היד נשארת איתנה) בתגובה לשדות תומכי החיים שמעל 200. זוהי הרמה הקריטית שמבדילה בין ההשפעות החיוביות והשליליות של החיים. ברמה "אומץ", מושגת עוצמה אמיתית; לכן, זוהי גם רמה של העצמה. זהו אזור החקירה, ההישג, החוסן והנחישות. ברמות הנמוכות, העולם נתפס כחסר תקווה, עצוב, מפחיד או מתסכל; אך ברמת אומץ, החיים נתפסים כמרגשים, מאתגרים ומעוררים.

אומץ מרמז על הנכונות לנסות דברים חדשים ולהתמודד עם תהפוכות החיים. ברמה זו של העצמה, האדם מסוגל להתמודד עם הזדמנויות החיים ולטפל בהן ביעילות. ברמת אנרגיה 200, למשל, האנרגיה ללמוד מיומנויות עבודה חדשות זמינה. צמיחה ולמידה הופכות למטרות ברות להשגה. קיימת היכולת להתמודד עם פחדים או פגמי אופי ולצמוח למרות היותם; גם חרדה אינה משתקת כפי שהייתה עושה ברמות האבולוציה הנמוכות יותר. מכשולים המביסים אנשים שתודעתם מתחת ל-200 פועלים כממריצים לאלו שהתפתחו לרמה הראשונה של עצמה אמיתית.

אנשים ברמה זו מחזירים לעולם את אותה כמות אנרגיה שהם לוקחים; ברמות הנמוכות יותר, אוכלוסיות, כמו גם יחידים, מרוקנים אנרגיה מהחברה מבלי להחזיר. מכיוון שהישגים גורמים למשוב חיובי, תגמול והערכה הופכים בהדרגה לחיזוק עצמי. כאן מתחילה הפרודוקטיביות. הרמה הקולקטיבית של התודעה האנושית נותרה על 190 במשך מאות שנים רבות, ולמרבה הפלא, קפצה מעל 200 רק בשנות השמונים.

מתוך הספר The Map of Consciousness Explained פרק 2, תורגם על ידי

המעבר מתדרי מימד 3 לתדרי מימד 4

האנושות מתקיימת במימד שלוש מזה אלפי שנים. החוויה במימד זה מתאפיינת בהזדהות עם הגוף והנפש, נפרדות, ניתוק מהמקור ושליטת האגו, דואליות, הישרדות וקורבנות. האנושות כולה נמצאת עתה בתהליך מואץ של אבולוציה ומעבר למימד 4, ושינויים מהותיים מתחילים להתרחש.

במסע ההתפתחות האישי, זהו השלב שבו אדם מפסיק לברוח ממציאות חיצונית או מרגשות פנימיים, ומתחיל לקחת אחריות על חייו מתוך תחושת בחירה וחיבור לעצמו. זה לא אומר שהפחד נעלם – אלא שהוא כבר לא מנהל את ההחלטות. ברמה הקולקטיבית, אומץ הוא הבסיס לכל תנועה של שינוי אמיתי: הוא מאפשר לחברות ולעמים להשתחרר מדפוסי שליטה, קורבנות או אלימות, ולנוע לעבר חקירה עצמית, לקיחת אחריות משותפת, וצמיחה מוסרית ורוחנית. זהו שלב שבו גם הפרט וגם החברה מוכנים לראות את האמת – ולפעול לפיה.

נעמיק עתה בשלושת מישורי השינוי.

מעבר מקורבנות לאחריות

קורבנות היא תפישת עולם שמסתכלת על המציאות כמשהו ש"קורה לי". יש משהו שם בחוץ, שאין לי שום שליטה או השפעה עליו, והוא מכתיב את המציאות שלי. תפישת העולם הזו מעוגנת בתודעה של פחד – מישהו רוצה לפגוע בי, וכעס – אני כועס על אלה שפגעו בי. התעוררות ראשונה מהמצב של קורבנות קורית ברמת תודעה גאווה, כאשר האדם מחליט: "אני לא מוכן יותר להרגיש חלש", ובמקום זאת הוא לוקח שליטה ויוזמה לקדם את עצמו ולהשפיע על גורלו. ככל שעולים ברמת התודעה, לקיחת האחריות מקבלת תאוצה ונולדת התובנה שלא רק המעשים שלי, אלא גם המילים וגם המחשבות שלי משפיעות על המציאות. אתגרים בחיים נתפשים כהזדמנות במקום קושי, והאחריות מתרחבת מהעצמי למעגלים הולכים ומתרחבים.

מעבר מתגובה ליוזמה

במאמר על רמת תודעה פחד תיארתי כיצד פועל המוח ברמות תודעה שמתחת 200 על פי התיאוריה של דיויד הוקינס. בפרק 3 (עמ' 98) בספרו הוא מתאר את השינוי שמתרחש כאשר חוצים את הסף של אנרגיה ברמה 200.

מעל רמת התודעה 200, מופיע מוח אתרי. הוא אינו אנטומי או קשור לפעילות של תאים בגוף, אלא איבר אנרגטי. המוח האתרי לא רק מאפשר עיבוד יעיל יותר של גירויים, אלא גם מזהה ומפענח תדרי אנרגיה גבוהים יותר שאליהם התאים אינם מסוגלים להגיב. זה דומה לעולם הפיזי, שבו נדרשים מכשירים עדינים יותר כדי להבחין בשדות אנרגיה בתדר גבוה יותר מעבר ליכולת החושים (האוזן אינה יכולה לשמוע את גלי הרדיו עצמם). המוח האתרי (אנרגטי) מסוגל לידיעה לא מילולית ולא לינארית.

השינוי הדרמטי במוח, משנה את איכות החיים, לא רק בבני אדם אלא גם בממלכת החי, מטורף לצמחוני. הדבר מתבטא בהופעת הדאגה לרווחתם, להישרדותם ולאושרם של אחרים ולא רק לעצמי האישי.

תפקוד המוח מעל רמת אנרגיה 200

היכולת של המוח האתרי לעבד נתונים בצורה יותר מהירה מהתלמוס, משפיעה על האותות שמגיעים לאמיגדלה, וזה משפיע על הרגשות. רגשות כמו פחד וכעס שיש להם נטייה לעורר תגובה מהירה מעוכבים. במקום זה תופסים את מקומם ראייה גבוהה, אינטואיציה ותבונה. פעולה שנובעת ממקום כזה היא פחות מגיבה ויותר יוזמת.

מעבר מכוח לעוצמה

דיוויד הוקינס מבחין בין כוח (force) לעוצמה (power). כוח פועל כנגד התנגדות, דוחף, לוחץ, מתאמץ. עוצמה היא שקטה, פנימית, כזו שפשוט נוכחת. ברמת אנרגיה 200 מתחיל להתרחש המעבר מכוח לעוצמה. עוצמה אמיתית תמיד גוברת בסופו של דבר על כוח.

עוצמה, לפי הוקינס, נובעת ממשמעות. היא מבוססת על מניעים טהורים, עקרונות אוניברסליים, ואמת פנימית שלא צריכה הצדקה. כוח, לעומתה, הוא תגובתי, חלקי, נדרש להצדקה תמידית – והוא יוצר התנגדות. כמו בחוקי הפיזיקה: כל כוח יוצר כוח נגדי. הכוח דוחף, נלחם, מתנגש; העוצמה פשוט נוכחת. היא שדה יציב, כמו כוח המשיכה – לא נעה נגד דבר, אלא פשוט פועלת על מה שנמצא בתוכה.

כוח מבוסס על חוסר – הוא תמיד צריך עוד אנרגיה, עוד שליטה, עוד הצדקה. עוצמה, לעומת זאת, מלאה ושלמה. היא מזינה, תומכת, מפיצה חיים. היא מעוררת בנו חמלה, נותנת תחושת ערך. כוח, לעומת זאת, נוטה לשפוט, לקטרג, ליצור קיטוב – ומשם מגיעים קונפליקטים, מלחמות, הפסדים, אויבים.

עוצמה אמיתית נובעת מתוך עקרונות – כמו כבוד, אמת, יושרה, ייעוד. אלו לא רעיונות מופשטים – אלו אנרגיות חיים שמניעות תרבויות שלמות. אם עקרונות החברה נאצלים – היא משגשגת. אם הם אגואיסטיים – היא שוקעת. עוצמה היא מה שנותן לחיים משמעות. ואיפה שאין משמעות – נכנסת תחושת ריקנות, דיכאון, אובדן דרך. בדיוק מה שקורה כשחיים רק למען הצלחה חומרית.

אדם שפועל מתוך עוצמה לא זקוק לרעש. אין לו צורך לשכנע, לשדל, להוכיח. הוא לא מגיב – הוא פועל מתוך בהירות פנימית. לעומתו, הכוח מתאמץ מאוד להיראות "חזק", משתמש ברטוריקה, מניפולציות ויצירת אשליות.

המסר הוא עמוק אך פשוט: אם נרצה באמת להביא שינוי – אישי, חברתי או רוחני – עלינו לשחרר את הדחף להשתמש בכוח, ולהתחבר אל מקור העוצמה הפנימי, זה שנובע מהאמת, מהלב, ומהמשמעות העמוקה של החיים.

מהו אומץ?

רמות התודעה מתחת לרמה 200 בסולם של הוקינס מזוהות עם רגש דומיננטי: אשמה, בושה, פחד, תאווה, כעס, גאווה וכו'. אומץ הוא לא רגש. זו נטייה, תכונה או יכולת – לפעול למרות הפחד.

מחקריו של ד"ר אנדרו הוברמן בתחום הנוירו ביולוגיה של התנהגות תחת סטרס מלמדים אותנו כיצד אומץ מתפתח. כאשר חיה או אדם עומדים אל מול איום יש שלוש תגובות אפשריות: לקפוא, לברוח או להילחם. כאשר בוחרים להתמודד מול האיום – ולא לברוח או לקפוא – מתרחש שחרור דופמין גבוה יותר. הדופמין משמש כתגמול חיובי מבחינת הכימיה של המוח. זו העצמה ביולוגית: המוח משדר ש"עשית את הדבר הקשה", מתגמל אותך על כך, ולכן הסיכוי שתבחר בתגובה הזו בפעם הבאה גדל. ריבוי בחירות כאלה לאורך זמן יוצר נטייה. כשהאדם עושה שוב ושוב את הבחירה הלא נוחה – משהו משתנה בו. הוא כבר לא מגיב מתוך פחד – הוא נע מתוך תחושה של מסוגלות ועוצמה.

כיצד הפסיכולוגיה מגדירה אומץ?

המחקר הפסיכולוגי החל לעסוק בתכונות חיוביות כמו אומץ רק בתחילת שנות ה 2000 עם ההתפתחות של תחום הפסיכולוגיה החיובית (Positive Psychology). היא רואה באומץ כוח נפשי. במסגרת מחקרי VIA (Values In Action)  של סיגלמן ופיטרסון מ 2004, אומץ מוגדר כאחת משש ה"מידות" ובתוכו נכללים ארבעה כוחות אופי: גבורה, התמדה, יושרה, חיות.

גישה זו רואה באומץ יותר מפעולה פיזית מול סכנה, אלא גם היכולת לומר את האמת, לעמוד מול לחץ חברתי, ולהתמודד עם קשיים באופן עקבי ונאמן לעצמי.

כיצד מבחינים בין אומץ לפזיזות או אימפולסיביות (recklessness)? החוקרים Pury & Saylors (2017) מגדירים ארבעה רכיבים שצריכים להיות בפעולה אמיצה:

1. התפישה מזהה איום – לא מדובר רק בסכנה פיזית, אלא גם באיום חברתי, רגשי או מוסרי.

2. פעולה מתוך כוונה – אומץ כרוך בפעולה רצונית, לא בתגובה אינסטינקטיבית.

3. מטרה ראויה – האומץ מופעל כדי לשרת מטרה מוסרית או ערכית, לא מתוך אימפולסיביות.

4. מודעות לסיכון – האדם מודע לסיכון ויוצא לפעולה למרות זאת.

רמת תודעה אומץ קשורה לפתיחה של צ'אקרת הלב

שמתם לב שאומרים "אומץ לב"? באנגלית זה אפילו יותר ברור – courage מגיע מהמילה הלטינית cor – שפירושה לב. אומץ אמיתי לא מתחיל בראש, הוא לא תוצאה של ניתוח לוגי. הוא נובע מהלב. וזה לא רק ביטוי פיוטי – בלב מצוי מרכז אנרגטי בגוף, הצ'אקרה הרביעית שמחברת בין הקיום הפיזי לרוח. ברמות הנמוכות יותר – הפחד, הבושה, האשמה – הלב סגור. זרימת האנרגיה חלשה. באומץ הלב מתחיל להפתח. לא כי הכול קל, אלא כי אנחנו מוכנים להיות פגיעים, להרגיש, לנסות, להיכשל, לקום.

עוברים דרך הפחד – לא מסביבו

למה המעבר לרמת אומץ הוא כזה דרמטי? כי עד כאן – כל רמת תודעה נמוכה יותר מתבססת על הימנעות. פחד, כעס, גאווה – כולן מנסות להסתיר כאב פנימי ולשלוט במציאות מבחוץ.אבל אדם אמיץ עושה את ההפך: הוא מסתכל למציאות בעיניים, מפסיק להאשים, ומתחיל לבחור. לא מהראש – מהאמת הפנימית, מידיעת הלב.

איך נראה אדם ברמת אומץ

אז איך מזהים שאדם עבר את הסף הזה?

• הוא מפסיק לברוח. גם מדברים כואבים.

• הוא מוכן לטעות, ליפול, להיכשל – מבלי לאבד ערך עצמי.

• הוא לוקח אחריות: על המחשבות, על הרגשות, על הבחירות.

• הוא כבר לא מנסה לשלוט באחרים – הוא שואף לשלוט בתגובות של עצמו.

אבל אולי הכי חשוב – הוא רואה את המציאות כמו שהיא, בכנות כלפי פנים – בלי הדחקה, בלי פילטרים ורודים, בלי דרמה. הוא לא נבהל. המציאות היא לא אויב – היא שדה התנסות.

וזה הבדל ענק. עד רמת אומץ, המציאות מרגישה כמו איום מתמיד. מאבק. מישהו תמיד עלול לפגוע, העולם תמיד עלול להכאיב. אבל כשעוברים את הסף – המציאות נתפסת כשדה פתוח ללמידה. היא לא מושלמת, אבל היא ראויה לפגוש אותה באומץ.

אומץ בחיים עצמם

אז איך זה נראה ביומיום?

• לומר את מה שאני באמת מרגיש, גם אם זה לא נעים.

• להחליט החלטה גדולה – לעזוב עבודה, לשנות כיוון – ולדעת שאוכל להתמודד.

• להפסיק לרצות את כולם – ולבחור באמת שלי.

• לעמוד מול התנגדות חברתית, משפחתית, תרבותית – מתוך שקט פנימי.

זה לא תמיד דרמטי. לפעמים אומץ זה פשוט לעשות את השיחה הזו שדחינו. לפעמים זה להפסיק לשקר לעצמנו.

אומץ – לאן הוא מוביל?

ברגע שאדם מתייצב ברמת אומץ, הוא כבר לא צריך להיאחז בכל רגע. מכאן, מתחיל המסע למעלה – לנייטרליות, נכונות, קבלה, אהבה, ומעבר לה.

בכל מסורת רוחנית עתיקה, אומץ נחשב לאבן דרך הכרחית במסע ההתפתחות. בתורות המזרח, בבודהיזם ובהינדואיזם, האומץ אינו רק עמידה בפני איום חיצוני, אלא הנכונות לפגוש את האמת הפנימית בלי הימנעות. בבודהיזם, אומץ הוא ההסכמה לשבת מול הסבל, לפגוש את הדוקהה בעיניים פקוחות, ולהמשיך ללכת בדרך הדהרמה למרות הפחדים והפיתויים. ביוגה, מושג ה־Vīrya  מתאר את העוז וההתמדה הדרושים כדי להמשיך בתרגול ובחיים מוסריים גם מול קשיים. בבהגווד גיטה אחד הטקסטים המרכזיים בפילוסופיה ההודית, קרישנה פונה לארג'ונה, הלוחם שמעד מול הקרב הגדול, ומעודד אותו לקום ולהילחם, לאזור אומץ ולפעול על פי חובתו הרוחנית (Dharma) – לא כי הדרך בטוחה, אלא כי היא דרך האמת.

גם בדתות שמקורן ביהדות – היהדות, הנצרות והאסלאם – האומץ הוא חלק מהיסוד האמוני. ביהדות אנו מוצאים שוב ושוב את הקריאה "חזק ואמץ", לא כתמריץ פיזי בלבד אלא כהנחיה לעמוד על האמת המוסרית ולהאמין שהקב"ה מלווה את הצעד. בנצרות, אומץ (fortitude) הוא מידה רוחנית שמקבלת את כוחה מהביטחון באל – הכוח להחזיק באמת גם מול רדיפה וסבל.

בתוך כל המסורות הללו, אומץ ואמונה מופיעים כשתי איכויות תאומות, הקשורות למרכז האנרגטי של הלב. האמונה פותחת את הלב למשהו גדול מעצמי – לאפשרות שהמציאות טובה ומדויקת גם אם איני מבין הכול. האומץ נותן את הכוח לפעול מתוך פתיחה זו, לצעוד קדימה גם כשאין ודאות. האמונה מזינה את האומץ, והאומץ מעמיק את האמונה – יחד הן בונות מרחב פנימי שבו הלב נשאר פתוח גם לנוכח הפחד, ומוכן להמשיך בדרך הרוחנית עד תומה.

האנושות כולה עשתה קפיצה

על פי הוקינס, בשנות ה 80 האנושות חצתה מבחינת רמת התודעה את הרף של רמת אנרגיה 200. אחת התופעות שמתרחשות בעקבות כך היא עלייה מסיבית במודעות ובהתעניינות ב"העצמה אישית": סדנאות, ספרים ומאמנים. טוני רובינס ודומיו לא סתם הפכו לתופעה – הם מבטאים את הכמיהה האנושית לתחושת שליטה פנימית, לקול שאומר: "אתה מסוגל. תקום. תבחר אחרת".עכשיו, חשוב להגיד – לא כל העצמה חיצונית מובילה באמת לאומץ תודעתי. אבל היא יכולה להצית את הניצוץ. ברגע שבו אדם מפסיק להיות קורבן של נסיבות – משהו עמוק משתנה.

וזה לא רק אישי – זו גם תנועה קולקטיבית. הוקינס טוען שמאז שנות ה־80, האנושות כולה עברה את הסף של 200. זה אולי נשמע מופשט, אבל מסתכלים על ההיסטוריה וזה בולט:

• התמוטטות משטרים טוטליטריים (כמו בריה"מ)

• עלייה בתנועות שחרור וזכויות פרט

• עלייה עצומה במודעות לבריאות נפשית, לרוחניות, לאחריות אישית

• מהפכת המידע – פתאום כל אחד יכול ללמוד, להביע דעה, להשפיע

• אפילו תרבות הצריכה השתנתה – מדגש על הישרדות לדגש על התפתחות

ברור שיש עוד הרבה פחד בעולם. אבל הכיוון הכללי הוא למעלה. הקולקטיב האנושי מתעורר. באומץ. לא בכוח.

מקורות

1. The Map of Consciousness Explained: A Proven Energy Scale to Actualize Your Ultimate Potential, David R. Hawkins, M.D., Ph.D., Hay House, 2020, ISBN 1401959644, 9781401959647 

2. Peterson, C., & Seligman, M. E. P. (2004). Character Strengths and Virtues: A Handbook and Classification. Oxford University Press

3. Episode 49:  Erasing Fear & Traumas Based On The Modern Neuroscience Of Fear | Huberman Lab

4. Pury, Cynthia & Saylors, Shawn. (2017). Courage, Courageous Acts, and Positive Psychology: Established and Emerging Issues. 10.4324/9781315106304-10.