Image by Mohamed Hassan from Pixabay
רמת התודעה אשמה, בדומה לבושה קשורה באופן הדוק לדואליות, לראיית עולם שבה יש טוב ויש רע. אם כך מה ההבדל בין אשמה לבושה?
בושה נובעת מההרגשה שיש משהו לא בסדר בי.
אשמה נובעת מההרגשה שיש משהו לא בסדר במעשה שעשיתי.
זו התקדמות, אמנם קטנה. אני בסדר, אך מעשה שעשיתי הוא לא בסדר. משהו שעשיתי לא עולה בקנה אחד עם אמות מידה מוסריות של החברה או הסטנדרטים שאני עצמי מחזיק בהם לגבי התנהגות ראויה.
רגש של אשמה הוא רגש טבעי שמתעורר באדם כשהוא פוגע במישהו אחר, ומהווה מוטיבציה להתנצל או לפעול כדי ליישר את ההדורים.
תודעה של אשמה היא הרבה יותר מרגש של אשמה, היא מהווה את המוטיבציה העיקרית של האדם ושל החברה. אשמה (guilt) באה יד ביד עם האשמה (blame). אדם שנמצא ברמת תודעה אשמה עסוק כל הזמן בחיפוש אשמים ומה שמניע אותו הם הרצון לגלות את האשמים ולהעניש אותם. יתרה מזאת, מי שמצוי ברמת תודעה של אשמה ינטה להאמין שיצר האדם רע מנעוריו, ושיש צורך בחוקי מוסר נוקשים ובמערכת אכיפה תקיפה להשליט אותם.
העיסוק באשמה מסית את האדם מלקיחת אחריות על חייו ומעודדת להטיל את האחריות למציאות חייו על אחרים שאשמים במה שקורה לו. האשמים יכולים להיות אנשים אחרים או מוסדות באופן כללי – המדינה. ראיית עולם כזו היא הסתכלות קורבנית על המציאות, האדם מרגיש קורבן של המציאות ושאין לו יכולת להשפיע על מה שקורה לו.
דר' דויד הוקינס כותב על רמת התודעה אשמה:
אשמה, מה רב השימוש בה בחברה שלנו למטרות מניפולציה וענישה. היא באה לידי ביטוי במגוון אופנים, כמו תחושת חרטה, האשמה עצמית, מזוכיזם, וכל מכלול הביטויים של קורבנות. אשמה לא מודעת גורמת למחלות פסיכוסומטיות, נטייה לתאונות, והתנהגויות אובדניות. אנשים רבים נאבקים עם אשמה כל חייהם, בעוד אחרים מנסים נואשות לברוח ממנה על ידי הכחשת האשמה באופן בלתי מוסרי.
כאשר אשמה היא התודעה השולטת זה מביא להתעסקות ב"חטא", שזו גישה רגשית לא סלחנית מנוצלת לעתים קרובות על ידי דמגוגים דתיים, אשר עושים בה שימוש לכפייה ושליטה. אלה הסוחרים ב"חטא-ו- כפרה", אשר יש להם אובססיה עם עונשים, קרוב לודאי מופעלים על ידי האשמה של עצמם או משליכים אותה על אחרים.
תת-תרבויות שיש בהן את הסטייה של הלקאה עצמית מפגינות לעתים קרובות צורות אנדמיות אחרות של אכזריות, כגון טקסים ציבוריים בהם הורגים בני אדם או בעלי חיים. אשמה מעוררת זעם, ולעתים קרובות הרג הוא הביטוי שלו. עונש מוות הוא דוגמה לאופן בו הרג מסב סיפוק לאוכלוסייה מוכת אשמה
מתוך הספר The Map of Consciousness Explained, פרק 2, תורגם על ידי
רובה של האנושות התעלתה מעל לרמת התודעה של אשמה, אולם אצל רבים מאיתנו עדיין יש תחומים שבהם רגשות או מחשבות על אשמה מעסיקים אותנו.
איך נשחרר את תדרי האשמה מהנפש והמיינד ונאפשר לעצמנו יותר אהבה עצמית ולקיחת אחריות?
המפתח הוא תהליך של סליחה וחמלה, ומשפט המפתח הוא "אין טוב ואין רע – יש למידה".
ההבנה שאנו בסך הכל בני אדם, איננו מושלמים ולפעמים אנו טועים, לפעמים אנו עושים מעשה שאחר כך אנו מתחרטים ומצטערים עליו. במקום להלקות את עצמנו, נתייחס לזה כשיעור בחיים, התנסות שצברנו, למידה. וגם אם אנו חוזרים על אותה טעות כמה פעמים, נתייחס לעצמנו בחמלה. לפעמים נדרש להתנסות במשהו מספר פעמים עד שהלמידה מתבססת בתוכנו. זה לגמרי אנושי.
הסליחה היא לא מעשה חד פעמי, היא תהליך מתמשך. בכל פעם שעולה בנו תחושה של אשמה או האשמה, נזכיר לעצמנו שאנו בוחרים לא לשפוט – את עצמי או את האחר, ובוחרים לראות במקרה כהזדמנות להתפתחות.
עוד על סליחה אפשר לקרוא במאמר זה על סליחה מוחלטת.
מקורות
The Map of Consciousness Explained: A Proven Energy Scale to Actualize Your Ultimate Potential, David R. Hawkins, M.D., Ph.D., Hay House, 2020, ISBN 1401959644, 9781401959647
Comments