עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, המוקדשים ביהדות לעשיית תשובה ובקשת סליחה איש מרעהו. בעודי משוטטת ברשת ומחכה שהיקום ישלח לי השראה בנושא של סליחה, נתקלתי בספר שנקרא Radical Forgiveness ובתרגום חופשי סליחה קיצונית מאת קולין טיפינג. לשמחתי יש ברשת ספריה שאפשר למצוא בה כמעט כל ספר ומייד העליתי אותו והתחלתי לקרוא. לאחר המבוא מביא הסופר סיפור אמיתי שאירע לאחותו. הסיפור כל כך שבה אותי שנשאבתי לתוכו וקראתי אותו בשקיקה.
מידע נוסף ניתן למצוא באתר www.radicalforgiveness.com
מביאה את הסיפור כאן עבורכם בתרגום לעברית:
סליחה מוחלטת
פרק ראשון: הסיפור של ג'יל
ברגע שראיתי את אחותי, ג'יל, מגיחה לתוך הלובי של שדה התעופה הבינלאומי של אטלנטה, ידעתי שמשהו לא בסדר. היא אף פעם לא ידעה להסתיר את רגשותיה, והיה לי ברור שמשהו מכאיב עובר עליה.
ג'יל טסה מאנגליה לארה"ב עם אחי, ג'ון, שאותו לא ראיתי שש עשרה שנה. הוא היגר מאנגליה לאוסטרליה ב 1972 ואני לאמריקה ב 1984 – וכך ג'יל הייתה ועדיין הינה היחידה מבין שלושת האחים שגרה באנגליה. ג'ון עשה מסע לבקר בארץ מולדתו, והנסיעה לאטלנטה הייתה עצירת ביניים בדרכו חזרה הביתה. ג'יל התלוותה אליו לאטלנטה כדי לבקר אותי ואת אשתי, ג'ואן, למשך שבועיים, ללוות אותו ולהפרד ממנו בדרכו לאוסטרליה.
אחרי הסבב הראשון של החיבוקים והנשיקות וגם מעט מבוכה, יצאנו לבית המלון. לקחתי חדרים ללילה אחד כך שג'ואן ואני נוכל לערוך להם סיור באטלנטה ביום שלמחרת לפני שניסע לביתינו שבצפון.
ברגע שהגיעה ההזדמנות הראשונה לשיחה משמעותית, ג'יל אמרה, "קולין, המצב בבית על הפנים, כנראה שג'ף ואני הולכים להפרד."
למרות העובדה שחשתי שמשהו לא בסדר עם אחותי, ההודעה הזו הפתיעה אותי. תמיד חשבתי שהיא וג'ף היו מאושרים בששת שנות הנישואים שלהם. לשניהם היו נישואים קודמים, אולם היחסים האלה נראו יציבים. לג'ף היו שלושה ילדים מאשתו הקודמת, ולג'יל היו ארבעה. בנה הצעיר, פול, היה הילד היחיד שעדיין גר בבית.
"מה קורה?" שאלתי.
"ובכן, זה די הזוי, ולא ברור לי בדיוק איפה להתחיל," היא ענתה. "ג'ף מתנהג בצורה מוזרה, ואני לא יכולה לסבול את זה יותר. הגענו לנקודה שאנחנו כבר לא יכולים לדבר אחד עם השני, זה הורג אותי. הוא לגמרי הפנה לי עורף והוא אומר שהכל באשמתי."
"בואי ספרי לי על כך," אמרתי בעודי מעיף מבט אל ג'ון, וראיתי שהוא מגלגל את עיניו. הוא שהה בביתם למשך שבוע לפני הטיסה לאטלנטה, וניחשתי מתוך ההבעה שלו שהוא כבר שמע מספיק על הנושא לזמן הקרוב.
"האם אתה זוכר את הבת הגדולה של ג'ף, לוריין?" ג'יל שאלה. הנהנתי. "ובכן, בעלה נהרג בתאונת דרכים בערך לפני שנה. מאז, היא וג'ף פיתחו מערכת יחסים ממש מוזרה. כל פעם שהיא מתקשרת, הוא מכרכר סביבה, קורא לה 'אהובה', ומבלה שעות בשיחה אינטימית עימה. אפשר לחשוב שהם אהובים ולא אבא ובת. ואם הוא באמצע משהו כשהיא מתקשרת הוא עוזב הכל כדי לדבר איתה. אם היא מגיעה אלינו הביתה, הוא מתנהג אותו דבר - או אפילו יותר גרוע. הם נסגרים ביחד לשיחה חרישית ועמוקה שמדירה כל אדם אחר, ובעיקר אותי. אני בקושי יכולה לסבול את זה. אני מרגישה כאילו היא הפכה למרכז החיים שלו, ולי בקושי יש שם מקום. אני מרגישה שמרחיקים אותי ומתעלמים ממני."
היא המשיכה עוד ועוד, מתארת פרטים נוספים לגבי הדינמיקה המוזרה שהתפתחה במשפחה. ג'ואן ואני הקשבנו בתשומת לב. תהינו בקול רם לגבי הסיבות להתנהגות של ג'ף ובאופן כללי היינו אוהדים. הצענו כל מיני הצעות לגבי איך היא יכולה לדבר איתו בקשר להתנהגותו, ובאופן כללי התאמצנו למצוא דרך לתקן את המצב, כפי שיעשו כל אח וגיסה מודאגים. ג'ון היה תומך ואף הוא הציע את נקודת המבט שלו על הסיטואציה.
מה שנראה הזוי וחשוד בעייני היה הטבע הלא אופייני של ההתנהגות של ג'ף. הג'ף שאני הכרתי חיבב מאוד את בנותיו והיה זקוק לאישורן ואהבתן, אך מעולם לא ראיתי אותו מתנהג באופן שג'יל תיארה. תמיד הכרתי אותו כבעל מסור ואוהב. למעשה היה לי קשה להאמין שהוא ינהג כלפיה באופן כה מרושע. היה ברור מדוע הסיטואציה גרמה לגי'ל להיות כל כך נסערת, וכיצד התעקשותו של ג'ף שזה הכל בראש שלה, והיא גורמת לעצמה לסבל נפשי סביב העניין, מקשה עליה עוד יותר.
השיחה המשיכה למשך כל יום המחרת. אני התחלתי להבין את התמונה לגבי מה שקורה בין ג'יל וג'ף מנקודת המבט של סליחה מוחלטת, אבל החלטתי לא להזכיר זאת – לפחות לא מיד. היא הייתה שקועה יותר מידי בדרמה של הסיפור ולא הייתה מסוגלת לשמוע ולהבין מה שהיה לי לומר. סליחה מוחלטת מבוססת על נקודת מבט רחבה ורוחנית שלא הייתה חלק מהמציאות המשותפת שלנו כשעדיין חיינו באנגליה. הייתי בטוח שגם היא וגם ג'ון לא היו מודעים למערכת האמונות שלי שמונחות ביסודה של הסליחה המוחלטת, והרגשתי שעדיין לא בשל הזמן להציג מחשבה כל כך מאתגרת כמו "הכל מושלם כפי שהוא – וזו הזדמנות לריפוי"
לאחר היום השני שבו סובבנו סחור סחור בשיחות סביב הבעיה, החלטתי שמתקרב הזמן לנסות את הגישה של הסליחה המוחלטת. זה ידרוש מאחותי להיפתח לאפשרות שיש משהו מעבר לגלוי ולמובן מאליו - משהו שהייתה מאחוריו הכוונה אלוהית ונועד לטובתה הגבוהה. אולם, היא הייתה כל כך עסוקה בלהיות הקורבן בסיטואציה, שלא הייתי בטוח שאוכל לגרום לה להקשיב לפרשנות אחרת לגבי ההתנהגות של ג'ף שתוציא אותה מתפקיד הקורבן. עם זאת, בעוד אחותי מתחילה סבב נוסף של חזרה על מה שהיא כבר אמרה ביום הקודם, החלטתי להתערב. "ג'יל", אמרתי, "האם את מוכנה להסתכל על הסיטואציה הזו באופן שונה? האם תהיי מוכנה להיפתח לכך שאתן לך פרשנות שונה לגמרי על מה שמתרחש?" היא התבוננה בי במבט בוחן, כאילו היא תוהה איך בכלל תיתכן פרשנות אחרת? המצב הוא כפי שהינו! אולם היו לי נקודות זכות עם ג'יל מכיוון שבעבר עזרתי לה לפתור בעיות במערכות יחסים, כך שהיא בטחה בי מספיק כדי לומר "טוב, בסדר, על מה חשבת?" זו ההזדמנות שלה חיכיתי. "מה שאני עומד לומר ישמע מוזר, אבל נסי לא להטיל ספק בכך עד שאסיים. פשוט הישארי פתוחה לאפשרות שמה שאני אומר נכון, ותראי האם את יכולה להתחבר למה שאני אומר בדרך כלשהי."
עד לרגע זה, ג'ון עשה כמיטב יכולתו להישאר קשוב לג'יל, אולם השיחה שחזרה על עצמה בנושא ג'ף התחילה לשעמם אותו עד דמעות. למעשה הוא די כיבה את עצמו כלפיה. עתה, שמתי לב שההתערבות שלי גרמה לג'ון להתעורר ולהתחיל שוב להקשיב. "מה שתיארת לנו ג'יל, בהחלט מתאר את האמת כפי שאת רואה אותה," התחלתי. "אין לי שום ספק, שהדברים קורים בדיוק כפי שאת מתארת אותם. מעבר לכך, ג'ון היה עד לסיטואציה במשך שלושת השבועות האחרונים ומאשר את הסיפור שלך - נכון ג'ון?" שאלתי, פונה לאחי. "לגמרי" הוא אמר. "ראיתי את זה קורה כל הזמן, בדיוק כפי שג'יל מתארת. חשבתי שזה מאוד מוזר ובכנות רוב הזמן הרגשתי די מובך להיות שם."
"אני לא מופתע" אמרתי. "בכל מקרה, ג'יל, אני רוצה שתדעי שכל מה שאני הולך להגיד לא שולל או מפריך את מה שסיפרת. אני מאמין שזה קרה בדיוק כפי שאמרת שזה קרה. תני לי עם זאת לתת לך רמז למה שיתכן שקורה מתחת למצב שאת מתארת. מה שקורה בסמוי. "מה אתה מתכוון קורה בסמוי?" ג'יל שאלה, מתבוננת בי מחדש.
"זה לגמרי טבעי לחשוב שכל מה שקורה שם בחוץ זה כל מה שיש במציאות" הסברתי. "אבל, אולי יש עוד הרבה דברים שקורים בסמוי מתחת למציאות הזו. אנחנו לא תופסים שיש משהו אחר שקורה מכיוון שחמשת החושים שלנו אינם מספיקים למטרה הזאת. אבל זה לא אומר שזה לא קורה.
"קחי את המצב שתיארת, הסיפור שקורה בינך לבין ג'ף. עד כאן הכל ברור. אבל מה אם מתחת לפני השטח משהו עם טבע יותר רוחני קורה - אותם אנשים, ואותם אירועים, אבל משמעות לגמרי אחרת? מה אם שתי הנשמות שלכם עושות את אותו ריקוד אבל לצלילי מנגינה לגמרי שונה? מה אם מטרת הריקוד היא הריפוי שלך? מה היה קורה אילו היית יכולה לראות זאת כהזדמנות להחלמה והתפתחות. זו הייתה פרשנות אחרת לגמרי, הלא כן?"
ג'יל וג'ון הסתכלו בי שניהם כאילו שאני דובר שפה זרה. החלטתי לרדת מההסבר וללכת הישר להתנסות. "כשאת מתבוננת לאחור על שלושת החודשים האחרונים, ג'יל," המשכתי, "מה בעיקר הרגשת כשראית את ג'ף מתנהג בצורה כל כך אוהבת כלפי ביתו לוריין?"
"בעיקר כעס" היא אמרה, אבל המשיכה לחשוב על כך. "תסכול," היא הוסיפה. ואז אחרי הפוגה ארוכה הוסיפה "ועצב. אני ממש מרגישה עצובה." דמעות ניקוו בעינייה. "אני מרגישה כה בודדה ולא אהובה." היא אמרה, והדמעות החלו לזלוג על פניה. "זה לא היה כל כך גרוע לו חשבתי שהוא לא יכול להביע אהבה, אבל הוא יכול, והוא עושה זאת - איתה."
היא ירקה את המילים האחרונות בעוז וזעם. והחלה להתייפח ללא שליטה בפעם הראשונה מאז הגעתה. לפני כן, היא הזילה כמה דמעות, אבל לא באמת הרשתה לעצמה לבכות. עתה, סוף סוף, היא שחררה. הייתי מרוצה מכך שג'יל יכלה להתחבר לרגשותיה כל כך מהר.
עשר דקות עברו עד שהבכי נרגע, והרגשתי שהיא יכולה לדבר. בנקודה זו שאלתי "ג'יל, האם את יכולה להיזכר שהרגשת רגשות דומים כשהיית ילדה קטנה?" בלי להסס, היא אמרה. "כן." אבל לא המשיכה מיד לספר על כך, אז ביקשתי ממנה להסביר. לקח לה כמה זמן להגיב. "גם אבא לא אהב אותי!" היא פלטה בסופו של דבר, והתחילה שוב לבכות. "אני רציתי שהוא יאהב אותי, אבל הוא לא. אני חשבתי שהוא לא יכול לאהוב אף אחד! ואז באה הבת שלך, קולין, ואותה, הוא כן אהב. אז למה לעזאזל הוא לא יכל לאהוב אותי?" היא הכתה באגרופה על השולחן בכוח כשהיא צעקה את המילים ופרצה שוב בבכי קורע לב.
ג'יל התייחסה לביתי הבכורה, לוריין, במקרה, או אולי דווקא צירוף מקרים מכוון, השם שלה והשם של הבת הבכורה של ג'ף היה זהה.
הבכי ממש היטיב עם ג'יל. הדמעות אפשרו לה לשחרר ופתחו נקודת מפנה עבורה. חשבתי לעצמי, ייתכן שפריצת דרך אמיתית היא בהישג יד. והייתי צריך להמשיך לעודד אותה הלאה. "ספרי לי על אותו מקרה עם הבת שלי לוריין, ואבא," אמרתי.
"ובכן," אמרה גי'ל, תוך כדי שהיא אוספת את עצמה. "תמיד הרגשתי שאבא לא אוהב אותי ומאוד רציתי באהבתו. הוא אף פעם לא נתן לי יד או הרשה לי לשבת על הברכיים שלו. תמיד הרגשתי שמשהו לא בסדר בי. כשהייתי יותר מבוגרת, אמא אמרה לי שהיא חושבת שאבא לא היה מסוגל לאהוב מישהו, אפילו לא אותה. באותו זמן, השלמתי עם העניין הזה. הסקתי שאם הוא באמת לא היה מסוגל לאהוב אף אחד זה לא היה אשמתי שהוא לא אהב אותי. הוא פשוט לא אהב אף אחד. הוא אף פעם לא התלהב יותר מדי מהילדים שלי - הנכדים שלו, ואף פחות מזה, נשים או ילדים אחרים. הוא לא היה אבא גרוע, הוא פשוט לא יכל להביע אהבה. היה לי עצוב על כך בשבילו."
היא שוב בכתה, לוקחת את הזמן עתה. ידעתי למה היא מתכוונת לגבי אבא שלנו. הוא היה אדם אדיב ועדין אבל מאוד שקט ומופנם. רוב הזמן הוא היה מנותק רגשית כלפי כולם. כשג'יל התעשתה שוב היא המשיכה. "אני זוכרת יום אחד אצלך בבית. לוריין הייתה בטח בת ארבע או חמש. אמא ואבא באו לבקר מלייקסטר, וכולנו באנו לביתכם. ראיתי את לוריין לוקחת את ידו של אבא. "בוא סבא, תן לי להראות לך את הגינה ואת כל הפרחים שלי". הוא היה כמו חומר ביד היוצר בידיה. היא הובילה אותו לכל מקום ודיברה ודיברה… מראה לו את כל הפרחים. היא הקסימה אותו. התבוננתי בהם מבעד לחלון כל הזמן הזה. וכשהם נכנסו חזרה הוא הושיב אותה על ברכיו והיה יותר שובב ושמח ממה שראיתי אותו אי פעם. הייתי הרוסה. אז הוא כן יכול להביע אהבה. אם הוא יכול לאהוב את לוריין, אז למה לא אותי?" המילים האחרונות באו בלחישה שלאחריה התפרצו ים של דמעות של צער וכאב, דמעות שהוחזקו במשך כל אותן שנים.
הרגשתי שהתקדמנו מספיק לעת עתה, והצעתי שנכין תה (ובכן, אנו אנגלים ככלות הכל, אנחנו תמיד מכינים תה לא משנה מה).
כשאני מפענח את הסיפור של ג'יל מנקודת המבט של סליחה מוחלטת, אני רואה בקלות שההתנהגות המוזרה של ג'ף כלפי חוץ נועדה באופן תת הכרתי לתמוך בג'יל בריפוי מערכת היחסים הבלתי פתורה שלה עם אביה. לו היא יכלה לראות זאת, ולהכיר בשלמות של ההתנהגות של ג'ף, היא תוכל לרפא את הכאב שלה, וכמעט בטוח שההתנהגות של ג'ף תיפסק. אולם, לא הייתי בטוח איך להסביר זאת לג'יל בצורה שהיא תוכל להבין זאת בנקודת הזמן הנוכחית. למזלי, לא הייתי צריך לנסות. היא נתקלה בקשר השקוף בכוחות עצמה. יותר מאוחר באותו יום היא שאלה אותי, "קולין, אתה לא חושב שזה מוזר שהשם של הבת של ג'ף והשם של הבת שלך הוא זהה? עכשיו שאני חושבת על זה, שתיהן בלונדיניות ובנות בכורות. האין זה צירוף מקרים מוזר? אתה חושב שיש כאן קשר?"
צחקתי והשבתי, "לגמרי, זה המפתח להבנה של כל הסיטואציה." היא הביטה בי במבט בוחן. "למה אתה מתכוון?" "נסי לגלות בעצמך" עניתי. "איזה עוד קווי דמיון את רואה בין המצב עם אבא ולוריין לבין המצב הנוכחי שלך?"
"ובכן הבה נראה. לשתי הבנות יש את אותו שם ושתיהן מצליחות לקבל את מה שאני לא מצליחה לקבל מהגברים בחיים שלי."
"ומה זה?" שאלתי.
"אהבה" היא ענתה בלחישה.
"המשיכי" עודדתי אותה בעדינות.
"דומה שלוריין שלך הצליחה לקבל מאבא את האהבה שאני לא יכולתי לקבל, והבת של ג'ף, לוריין, מקבלת את כל האהבה שהיא רוצה מאבא שלה, אבל, על חשבוני. אלוהים אדירים!" היא קראה. היא התחילה להבין עכשיו. "אבל למה?" היא שאלה בבהלה. "אני לא מבינה למה? זה קצת מפחיד, מה לעזאזל קורה כאן?"
הגיע הזמן לחבר עבורה את החלקים. "תראי ג'יל," אמרתי, "תני לי להסביר לך איך זה עובד. זו דוגמה מושלמת של מה שדיברתי עליו קודם כשאמרתי שמאחורי הדרמה שאנחנו קוראים לה החיים שלנו מתנהלת מציאות אחרת לגמרי. האמיני לי, אין שום דבר מפחיד בזה. כשתראי איך זה עובד, תחושי יותר אמון, יותר ביטחון, ויותר שלווה ממה שחשבת שאפשרי. תביני עד כמה אנחנו נתמכים על ידי היקום או אלוהים. איך שתרצי לקרוא לזה, בכל רגע בכל יום. לא משנה עד כמה נדמה שהמצב גרוע באותו רגע." ניסיתי להיות מרגיע ככל שיכולתי. "אם מתבוננים על כך מנקודת מבט רוחנית, האתגר שלנו בכל סיטואציה נתונה מהווה סימן לכך שאנו סטינו מהנתיב שלנו, ואנו מקבלים הזדמנות לרפא משהו. זה יכול להיות איזשהו כאב מקורי או אמונה מגבילה שעוצרת אותנו מלהיות אמיתיים עם עצמנו. לרוב אנחנו לא רואים זאת מנקודת המבט הזו. אלא, אנחנו שופטים את הסיטואציה ומאשימים את האחרים במה שקורה, וזה מונע מאיתנו לראות את המסר או להבין את השיעור. זה מונע מאיתנו את הריפוי. אם אנחנו לא מרפאים את מה שדורש ריפוי, נצטרך לייצר עוד קושי ועוד אתגר עד שאנחנו ממש נידרש לשאול מה קורה כאן? לפעמים המסר צריך להפוך להיות מאוד קולני, או הכאב מאוד עצמתי, לפני שנשים לב. מחלה שמאיימת על החיים למשל, משמשת מסר שכזה. עם זאת, אפילו כשהמוות מרחף מעליהם, יש אנשים שלא קולטים את הקשר בין מה שקורה בחיים שלהם וההזדמנות לריפוי שזה מאפשר. "במקרה שלך מה שעלה להתרפא הפעם זה הכאב המקורי שלך סביב היחסים עם אביך וזה שהוא לא הביע כלפייך אהבה אף פעם. כל הכאב וחוסר הנוחות עולים אצלך סביב העניין הזה. הכאב המסוים הזה עלה פעמים רבות בעבר במצבים שונים, אבל, משום שלא זיהית את ההזדמנות לפני כן, הוא אף פעם לא נרפא. לכן זה שהופיעה לך הזדמנות נוספת להסתכל על הנושא הזה ולרפא אותו זו מתנה!"
"מתנה?" שאלה ג'יל. "אתה מתכוון שזו מתנה משום שיש בזה מסר עבורי? מסר שאולי הייתי מקבלת לפני זמן רב לו יכולתי לראות זאת?"
"כן. לו יכולת לראות זאת אז, היית חווה פחות כאב ולא היית צריכה לעבור זאת עכשיו. אבל אין לכך חשיבות – עכשיו זה גם מצוין. זה מושלם, ועתה לא תצטרכי לפתח מחלה מסכנת חיים כדי להבין זאת, כפי שאנשים רבים מזמנים. את קולטת את זה עכשיו – את מתחילה להבין ולהחלים.
"תני לי להסביר לך בדיוק מה קרה ואיך זה השפיע על החיים שלך עד עתה," אמרתי מחכה שההבנה של הדינמיקה של הסיטואציה שלה תשקע בבהירות.
"כילדה קטנה, חשת נטושה ולא אהובה על ידי אביך. עבור ילדה קטנה זה הורסני. מנקודת מבט התפתחותית, זה הכרחי עבור ילדה קטנה לחוש אהובה על ידי אביה. כיון שלא חשת אהבה זו, הסקת שמשהו לא בסדר בך. התחלת באמת להאמין שאת לא ראויה לאהבה, ומטבעך את 'לא מספיק'. האמונה הזו השתרשה עמוק בתת המודע שלך, ואחר כך באה לידי ביטוי וניהלה את החיים שלך בהקשר למערכות יחסים. במילים אחרות, כדרך לשקף לך את האמונה הלא מודעת שלך שאת לא מספיק, החיים תמיד זימנו לך מצבים שהדגימו לך שאת, אכן, לא מספיק. החיים תמיד יאמתו את האמונות שלך. "כאשר היית ילדה, הכאב מכך שלא קיבלת את אהבתו של אביך היה יותר ממה שיכולת לשאת, לכן את דיכאת חלק מהרגש והדחקת עוד הרבה יותר. כאשר מדכאים רגש, יודעים שהוא שם, אבל מרסנים אותו. רגשות מודחקים, מצד שני נקברים כל כך עמוק בתת המודע עד שמאבדים את המודעות אליהם.
"מאוחר יותר, כאשר התחלת להכיר בכך שאביך אינו אדם שבאופן טבעי מביע רגשות של אהבה, וכנראה לא יכול לאהוב אף אחד, התחלת לשקם את עצמך במידת מה מההשפעות של התחושה שאת לא אהובה על ידו. כנראה ששחררת חלק מהכאב שדיכאת ואולי גם שחררת חלק מהאמונה שאת לא ראויה לאהבה. לאחר ככלות הכל, אם הוא לא מסוגל לאהוב אף אחד, אולי זו לא אשמתך שהוא לא אהב אותך.
"ואז הגיע הפצצה שהחזירה אותך לנקודת המוצא. כאשר צפית בו אוהב את לוריין שלי, זה הפעיל את האמונה המקורית שלך. אמרת לעצמך, 'אבי כן יכול לאהוב אחרי הכל, אבל הוא אינו אוהב אותי. ברור שזו אשמתי. אני לא מספיק טובה עבור אבי ואף פעם לא אהיה מספיק טובה עבור אף גבר.' מנקודת המבט הזו, המשכת לייצר מצבים בחייך שיתמכו באמונה שאת לא מספיק."
"כיצד עשיתי זאת?" קטעה אותי ג'יל. "אני לא רואה איך יצרתי את עצמי בחיים שלי - שאני לא מספיק."
"איך היו היחסים שלך עם הנרי?" היא הייתה נשואה להנרי, בעלה הראשון ואבי ילדיה, במשך 15 שנה.
"לא רעים בהרבה מובנים, אבל הוא היה כזה רודף שמלות. תמיד מחפש הזדמנויות לפלרטט עם נשים אחרות. שנאתי את זה".
"בדיוק. ואת ראית אותו בתפקיד הנבל ואת עצמך הקרבן בסיטואציה הזו. אבל האמת היא שאת זימנת אותו לחייך בדיוק משום שברמה כלשהי ידעת שהוא יאמת את האמונה שלך לגבי זה שאת לא מספיק. בזה שהוא בגד בך, הוא תמך באמונה שלך לגבי עצמך."
"האם אתה מנסה לומר שהוא עשה לי טובה? אני לא קונה את זה!" היא אמרה צוחקת, עם קורטוב לא מוסתר של כעס."
ובכן, הוא בהחלט תמך באמונה שלך, הלא כן?" עניתי. "את היית כל כך 'לא מספיק' שהוא תמיד היה בחיפוש אחר נשים אחרות, אחר 'משהו יותר'. אילו היה עושה את ההפך ומתייחס אליך כאילו את ממש מספיק עבורו באופן עקבי ע"י שהיה נאמן לך, היית מוצאת דרך אחרת ליצור דרמה בחיים שלך כדי להוכיח את הנכונות של האמונה שלך. האמונה שלך לגבי עצמך, למרות שהייתה שקרית, הפכה זאת בלתי אפשרי עבורך להיות מספיק טובה.
"באותו מטבע, לו יכולת באותו זמן לרפא את הכאב המקורי סביב נושא זה מול אביך ולשנות את האמונה שלך ש'אני מספיקה', הנרי היה מיד מפסיק להתחיל עם חברותייך. או לחלופין היית מרגישה שלמה ושמחה להפרד ממנו ולמצוא מישהו אחר שיתנהג עמך כאילו את מספיקה. אנו תמיד מייצרים את המציאות שלנו על פי האמונות שלנו. אם את רוצה לדעת מה האמונות שלך, תראי איך החיים שלך. החיים תמיד משקפים לנו את האמונות שלנו."
ג'יל נראתה מבולבלת מעט, אז החלטתי לחזור על כמה מהנקודות שהסברתי. "בכל פעם שהנרי בגד בך, הוא נתן לך אפשרות לרפא את הכאב המקורי שלך סביב העניין עם אבא. הוא פעל והדגים עבורך את האמונה שלך שאת אף פעם לא תהיי מספיק עבור אף גבר. בפעמים הראשונות שזה קרה, יתכן שכל כך כעסת והתרגזת שהיית יכולה להתחבר לכאב המקורי ולהתרועע עם מערכת האמונה שלך לגבי עצמך סביב העניין הזה. למעשה, הפעמים הראשונות שהוא בגד בך היו ההזדמנויות הראשונות שלך לנהוג בסליחה מוחלטת ולרפא את הכאב המקורי שלך, אבל פספסת אותן. במקום זאת את האשמת אותו והפכת את עצמך לקרבן, דבר שהפך את הריפוי לבלתי אפשרי."
"למה אתה מתכוון בלסלוח?" שאלה ג'יל, עדיין נראית מוטרדת. "האם אתה אומר שהיה עלי לסלוח לו על כך שפיתה את החברה הכי טובה שלי וכל אחת אחרת שהוא יכל למצוא ושהייתה מוכנה?"
"אני אומר, שבאותו זמן, הוא סיפק לך את ההזדמנות להתחבר עם הכאב המקורי שלך ולראות כיצד אמונה מסוימת לגבי עצמך מנהלת את החיים שלך. בכך, הוא סיפק לך את ההזדמנות להבין ולשנות את האמונה ובכך לרפא את הכאב המקורי שלך. לזה אני מתכוון כשאני אומר לסלוח. האם את רואה מדוע הוא ראוי לסליחה שלך, ג'יל?"
"כן, אני חושבת שכן," היא אמרה. "הוא שיקף לי את האמונה שלי – זו שיצרתי בגלל שחשתי כל כך לא אהובה על ידי אבי. הוא הצדיק את האמונה שלי לגבי זה שאני לא מספיק. האם זה כך?"
"כן, ובמידה שהוא סיפק לך את ההזדמנות הזו, מגיע לו קרדיט – למעשה, יותר ממה שאת כרגע מתארת לעצמך. אין לנו דרך לדעת אם היה מפסיק את ההתנהגות הזו אילו ריפאת את הכאב שלך סביב העניין עם אביך באותו זמן – או שהיית עוזבת אותו. בכל מקרה, הוא שירת אותך היטב. כך שבמובן זה מגיעה לו לא רק הסליחה שלך אלא גם הכרת תודה עמוקה שלך. ואת יודעת מה? זו לא הייתה אשמתו שאת לא הבנת את המסר האמיתי החבוי מאחורי ההתנהגות שלו.
"אני יודע שהיה לך קשה לראות שהוא מנסה לתת לך מתנה גדולה. לא כך מלמדים אותנו לחשוב. לא מלמדים אותנו להסתכל על מה שקורה ולאמר, 'תראה מה בראתי בחיים שלי. האין זה מעניין?' במקום זאת, מלמדים אותנו לשפוט, לגנות, להאשים, לשחק קרבן ולחפש נקמה. גם אין מלמדים אותנו שהחיים שלנו מכוונים ע"י דברים שמעבר למודעות שלנו – אבל, למעשה הם כן.
"למעשה, זו הייתה הנשמה של הנרי שניסתה לעזור לך להחלים. על פני השטח הוא פשוט הביא לידי ביטוי את ההתמכרות שלו למין, אבל הנשמה שלו – בשיתוף עם הנשמה שלך – בחרו להשתמש בהתמכרות הזו למען הצמיחה הרוחנית שלך.
ההכרה בעובדה זו היא המהות של הסליחה המוחלטת. המטרה שלי היא להביא לראייה של האמת שמאחורי הסיטואציה הגלויה ולהכיר בכך שהאהבה תמיד מצויה שם.
"הרגשתי שהתבוננות במצב הנוכחי שלה יעזור לג'יל להבין במלואם את העקרונות שתיארתי ואמרתי, "הבה נסתכל שוב על ג'ף ונראה כיצד העקרונות האלה פועלים במערכת היחסים הנוכחית שלך. בהתחלה, ג'ף נהג בך בצורה מאוד אוהבת. הוא ממש נדלק עליך, עשה דברים למענך, ותקשר איתך. על פני השטח החיים עם ג'ף נדמו טובים.
"זכרי, שזה לא תאם את האמונה הבסיסית שלך לגבי עצמך. על פי האמונה שלך את לא אמורה להיות עם גבר שמביע כלפייך כל כך הרבה אהבה. את לא מספיק, זוכרת?"
ג'יל הנהנה, אך עדיין נראתה לא בטוחה ודי מבולבלת.
"הנשמה שלך יודעת שעליך לרפא את האמונה הזו, אז היא קושרת קשר עם הנשמה של ג'ף להביא אותך איכשהו לידי מודעות. על פני השטח זה נראה שג'ף מתחיל להתנהג בצורה מוזרה ולגמרי לא כהרגלו. אז הוא עוקץ אותך בכך שהוא אוהב לוריין אחרת, ובכך מחזיר אותך בדיוק לאותו סיפור שהיה לך עם אביך לפני שנים רבות. זה נראה שהוא מתנכל לך ללא רחם, ואת מרגישה לגמרי חסרת ישע ועולה הקורבנות.
"האם זה מתאר פחות או יותר את המצב הנוכחי שלך?" שאלתי.
"נראה שכן," אמרה ג'יל בשקט. היא כיווצה את הגבות תוך שהיא מנסה להכיל את התמונה החדשה שהתגבשה לאיטה בתודעתה.
"ובכן, הנה את שוב ג'יל, עומדת בפני בחירה. עליך לבחור האם לרפא עצמך, להתפתח ולגדול, או להיות צודקת." אמרתי וחייכתי. "אם תבחרי במה שאנשים בדרך כלל בוחרים, תבחרי להיות הקרבן, ולהפוך את ג'ף לטועה, דבר שיאפשר לך להיות הצודקת. לאחר הכל, ההתנהגות שלו נראית לגמרי מרושעת ולא הגיונית, ולגמרי ברור לי שנשים רבות יתמכו בך בלקיחת יוזמה ופעולה דרסטית כתגובה לכך. האם רוב חברותייך לא אמרו לך לעזוב אותו?"
"כן, כולן אומרות שעלי להפרד ממנו אם לא ישתנה. למעשה חשבתי שגם אתה תאמר זאת." היא הוסיפה עם מידה של אכזבה.
"לפני כמה שנים כנראה שכך הייתי נוהג. אבל מאז שהכרתי את העקרונות הרוחניים הללו, כל דרך ההסתכלות שלי על המציאות השתנתה כפי שאת רואה," אמרתי כשאני מחייך באירוניה ומביט בג'ון. הוא חייך אך לא אמר דבר.
המשכתי. "אז כפי שאת כבר מנחשת, הבחירה האחרת היא להכיר בסמוי שמתחת לפני השטח, משהו אחר הרבה יותר משמעותי – שיש בו פוטנציאל תומך – מתרחש. הבחירה האחרת היא לקבל שההתנהגות של ג'ף יש בה מסר אחר, משמעות אחרת, או כוונה, ושבתוך הסיטואציה יש מתנה עבורך."
ג'יל הרהרה בכך למשך זמן מה, ואז אמרה, "ההתנהגות של ג'ף היא כל כך הזויה, שממש קשה למצוא לה סיבה הגיונית. אולי באמת משהו אחר קורה שאני אינני רואה כעת. אני מניחה שזה דומה למה שהנרי עשה, אבל קשה לי לראות זאת עם ג'ף כי אני כל כך מבולבלת כרגע. אני לא יכולה לראות שום דבר מעבר למה שקורה כרגע."
"זה בסדר," אמרתי, מרגיע אותה. תראי, אין צורך לפצח זאת כעת. ההסכמה פשוט להכיל את הרעיון שיש משהו אחר שקורה מאחורי הקלעים זה צעד ענק קדימה. למעשה המוכנות להתבונן על הסיטואציה מנקודת מבט אחרת היא המפתח לריפוי שלך. תשעים אחוז מהריפוי קורה כאשר את מסכימה לקבל את הרעיון שהנשמה שלך בצורה אוהבת יצרה את הסיטואציה הזו עבורך. בכך שאת מסכימה ומאפשרת, את משחררת שליטה ומתמסרת למהות הגבוהה. היא כבר עושה את שאר עשרת האחוזים. אם את באמת יכולה להבין ברמה עמוקה ולהתמסר לכך שהיקום יטפל בכך עבורך, אם רק תאפשרי, לא תצטרכי יותר לעשות דבר. הסיטואציה והריפוי יקרו אוטומטית."
"אבל לפני צעד זה, אפשר לעשות צעד לגמרי הגיוני שיאפשר לך לראות את הדברים אחרת מיד. זה כרוך בהפרדה של העובדות מהסיפור. זה אומר להכיר בכך שלאמונה שלך אין יסוד עובדתי כלשהו. זה פשוט סיפור שאת המצאת, בהתבסס על כמה עובדות והרבה מאוד פרשנות."
אנו עושים זאת כל הזמן: חווים אירוע ויוצרים סביבו פרשנויות. אז מחברים את שני החלקים הללו ליצור סיפור שהוא שקרי ברובו לגבי מה שקרה. הסיפור הופך למערכת אמונות, ואנו מגוננים עליה כאילו הייתה האמת. כמובן שאין זה כך."
"במקרה שלך, העובדות היו שאביך לא חיבק אותך, לא בילה זמן בלשחק עימך, לא החזיק אותך על הידיים, ולא הושיב אותך על ברכיו. הוא לא ענה על הצורך שלך בחיבה ומגע. אלה העובדות. על בסיס עובדות אלה, עשית הנחה מכריעה: 'אבא לא אוהב אותי.' האין זה כך?"
היא הנהנה.
"אבל העובדה שהוא לא מילא את הצורך שלך לא מלמדת על כך שהוא לא אוהב אותך. זו פרשנות. היא לא נכונה. הוא היה אדם עצור מבחניה מינית, ואינטימיות הייתה מאיימת בעבורו; אנו יודעים זאת. אולי הוא פשוט לא ידע להביע אהבה בדרך שאת רצית לקבל אותה. האם את זוכרת את בית הבובות העצום שהוא בנה לך כמתנת חג המולד באחת השנים? אני זוכר שהוא בילה שעות אין ספור עליו בערבים כשאת כבר היית במיטה. אולי זו הייתה הדרך היחידה שבה הוא ידע להביע את אהבתו אליך."
אני לא מנסה לתרץ את התנהגותו או להפוך את מה שאמרת או הרגשת ללא נכון. אני פשוט מנסה להצביע על כך שכולנו עושים את הטעות הזו של לחשוב שהפרשנות שלנו מייצגת את האמת."
ההנחה הגדולה הבאה שעשית היא," המשכתי, "בהתבסס על העובדות והפרשנות הראשונה שלך, ש 'אבא לא אוהב אותי' הייתה 'שזו אשמתי. כנראה משהו לא בסדר בי,' זה היה שקר עוד יותר גדול מההנחה הקודמת, אינך מסכימה?"
היא הנהנה.
"זה לא מפתיע שהגעת למסקנה הזו, משום שכך ילדים קטנים חושבים. כיון שהם תופסים את העולם כסובב סביבם, הם תמיד מניחים שכשדברים לא הולכים בצורה מיטבית זו אשמתם. כאשר ילד חושב זאת בפעם הראשונה המחשבה מופיעה עם הרבה כאב. כדי להפחית את הכאב, הילד מדחיק את זה, אבל פעולה זו בעצם הופכת זאת ליותר קשה לשחרר את המחשבה. על כן הם נשארים תקועים גם כמבוגרים עם הרעיון שזו אשמתי ומשהו כנראה לא בסדר בי.
בכל פעם שסיטואציה בחיים שלנו מעוררת את הזיכרון של הכאב או הרעיון הקשור אליו, אנו חווים נסיגה רגשית. וכך אנו מרגישים ופועלים כמו הילד הקטן שחווה את הכאב. למעשה, זה בדיוק מה שקרה לך כאשר ראית את לוריין שלי מוציאה מאבינו התנהגות אוהבת. היית בת עשרים ושבע, אבל באותו רגע נסוגת לג'יל בת השנתיים שחשה לא אהובה וביטאת את כל הנזקקות הילדית שלך. ואת עדיין עושה זאת, אלא שעתה את עושה זאת עם בעלך.
"הרעיון שעליו מתבססות כל מערכות היחסים שלך מייצג פרשנות שנעשתה על ידי ילדה בת שנתיים ואין לה כל אחיזה במציאות," סיכמתי. האם את רואה זאת ג'יל?"
"כן, אני רואה זאת, עשיתי כמה החלטות טיפשיות בהתבסס על הנחות תת הכרתיות, הלא כן?"
"כן, אכן כך, אבל עשית זאת מתוך כאב וכשהיית צעירה מידי מכדי לדעת משהו יותר טוב. למרות שהדחקת את הכאב כדי להיפתר ממנו, האמונה המשיכה לעבוד בחיים שלך ברמה הלא מודעת. אז הנשמה שלך החליטה ליצור דרמה בחיים שלך כדי שתוכלי להביא זאת למודעות ושתהיה לך ההזדמנות לבחור בריפוי.
"את זימנת לחייך אנשים שיעוררו אצלך את הכאב הישן ויגרמו לך לחיות מחדש את החוויה דרכם." המשכתי. "זה מה שג'ף עושה ברגע זה. כמובן שאני לא אומר שהוא עושה את זה בצורה מודעת. הוא לא. הוא בוודאי יותר מבולבל בשל ההתנהגות שלו ממה שאת. זכרי זה חוזה בין נשמות. הנשמה שלו יודעת על הכאב המקורי שלך ומודעת לכך שלא תירפאי מבלי לחוות את החווייה שוב."
"ואו!" אמרה ג'יל, ולקחה נשימה עמוקה. הגוף שלה הרפה בפעם הראשונה מאז שהתחלנו לדבר על הסיטואציה. "זו בהחלט דרך לגמרי שונה להסתכל על הדברים, אבל אתה יודע מה, אני מרגישה קלה יותר. זה כאילו הוסרה אבן מעל כתפי פשוט מעצם זה שדיברתי על זה איתך."
"זה בגלל שהאנרגיה שלך השתנתה," עניתי. "דמייני כמה מאנרגיית החיים שלך הלכה על להחזיק את הסיפור הזה על אבא ולוריין בחיים. וגם, דמייני את כמות האנרגיה הנדרשת להדחיק את הרגשות של צער וטינה שהיו כרוכים סביב הסיפור. הבכי שלך מקודם אפשר לך לשחרר הרבה מזה. ורק עתה אישרת שכל הסיפור היה דמיוני ממילא – זו בוודאי הקלה גדולה. וגם, אנרגיה רבה הייתה נעולה סביב העניין עם ג'ף – להחזיק אותו כטועה, להחזיק אותך כקרבן וכל זה. פשוט להסכים לראות את כל הסיטואציה אחרת מאפשר לך לשחרר את כל האנרגיה הזו ולאפשר לה לזרום דרכך. אין פלא שאת מרגישה קלה יותר!"
"מה היה קורה אילו, במקום להבין את מה שקורה בסמוי מאחורי הקלעים של הסיטואציה הזו עם ג'ף, הייתי פשוט עוזבת אותו?" שאלה ג'יל."
"הנשמה שלך הייתה מביאה מישהו אחר שיעזור לך להחלים," עניתי מיד. אבל לא עזבת אותו, הלא כן? באת לכן במקום זאת. עליך להבין, הנסיעה הזו לא הייתה מקרית. אין מקריות במערכת הזו. את – או למעשה הנשמה שלך - בראה את הנסיעה הזו, את ההזדמנות להבין את הדינמיקה של הסיטואציה עם ג'ף. הנשמה שלך הנחתה אותך לכאן. הנשמה של ג'ון בראה את הנסיעה שלו בדיוק בזמן הזה כדי לאפשר לך לבוא איתו"
"ומה עם שתי הבנות לוריין?" תהתה ג'יל "איך זה קרה? בטוח שזו רק מקריות."
"אין מקריות במערכת הזו. פשוט הכירי בכך שהנשמה שלך ועוד כמה נשמות קשרו קשר ליצור את הסיטואציה הזו, והבחיני עד כמה זה מושלם שהיה אדם בשם לוריין מעורב במקרה המקורי ובמקרה הזה. לא היה יכול להיות רמז יותר מושלם. קשה להאמין שזה היה לא מתוכנן, אינך מסכימה?" אמרתי.
"אז מה אני עושה עם כל זה עכשיו?" שאלה ג'יל. "אני באמת מרגישה יותר קלה, אבל מה אני עושה כשאני חוזרת הביתה ורואה את ג'ף?"
"באמת אין לך הרבה מה לעשות," עניתי. "מנקודה זו והלאה, זה יותר שאלה של איך תרגישי בתוכך. האם את מבינה שאת אינך קרבן? האם את מבינה שג'ף אינו הנוגש. האם את יכולה לראות שהסיטואציה הייתה בדיוק מה שהיית זקוקה לה ורצית? האם את מרגישה עד כמה אותו אדם אוהב אותך – ברמת הנשמה, אני מתכוון?"
"למה אתה מתכוון?" שאלה ג'יל.
"הוא מוכן לעשות כל מה שנדרש כדי להביא אותך לנקודה שתוכלי שוב להסתכל על האמונה לגבי עצמך ולראות שהיא אינה נכונה. האם את מבינה כמה קושי הוא מוכן לסבול כדי לעזור לך? הוא אינו אדם מרושע מטבעו, לכן זה בוודאי קשה לו. מעט גברים היו מוכנים לעשות זאת עבורך תוך שהם מסתכנים בכך שיאבדו אותך בתהליך. ג'ף, או הנשמה שלו, היא ממש מלאך עבורך. ברגע שתביני זאת, תחושי הכרת תודה כלפיו! וגם, תפסיקי לשלוח מסרים שאינך ראויה לאהבה. תהיה לך היכולת לאפשר לאהבה להיכנס, אולי בפעם הראשונה בחייך. את תסלחי לג'ף, בגלל שיהיה לך ברור שלא קרה שום דבר לא בסדר מלכתחילה. זה היה מושלם מכל בחינה.
"ואני מבטיח לך זאת," המשכתי. "ג'ף כבר משתנה ועוזב את ההתנהגות ההזויה שלו תוך שאנו מדברים. הנשמה שלו כבר קולטת שאת סלחת לו וריפאת את הראייה המוטעית לגבי עצמך. איך שהאנרגיה שלך משתנה, האנרגיה שלו גם משתנה. אתם מחוברים אנרגטית. המרחק הפיזי אינו משנה.
"כשאני חוזר לשאלתה, אמרתי, "אז לא תצטרכי לעשות שום דבר מיוחד כשתחזרי הביתה. למעשה, אני רוצה שתבטיחי לי שלא תעשי שום דבר כלל כשתחזרי. במיוחד, אל תשתפי בשום צורה עם ג'ף את הדרך החדשה להסתכל על הסיטואציה. אני רוצה שאת תראי איך הכל ישתנה באופן אוטומטי פשוט כתוצאה של זה שאת שינית את נקודת המבט שלך.
"את תרגישי שהשתנית גם כן," הוספתי. "את תמצאי שאת יותר שלווה, יותר ממוקדת, ויותר רגועה. תהיה לך ידיעה שבהתחלה תיראה מוזרה לג'ף. זה ייקח זמן למערכת היחסים שלכם להתאים את עצמה, ואולי בהתחלה יהיה קצת קשה, אבל עניין זה ייפתר עתה," סיכמתי מתוך אמונה שלמה.
ג'יל ואני סקרנו עוד מספר פעמים את הדרך החדשה של ההתבוננות בסיטואציה שלה לפני שהיא חזרה הביתה לאנגליה. זה תמיד קשה למישהו באמצע בלגן רגשי לנוע לפרספקטיבה של סליחה מוחלטת. למעשה, להגיע למקום שסליחה מוחלטת באמת יכולה לקרות דורש פעמים רבות הרבה חזרה וחיזוקים כדי להגיע להטמעה. כדי לעזור לאחותי לימדתי אותה כמה תרגילי נשימה שעוזרים לשחרר רגשות ולהכיל דרכים חדשות של הוויה, וביקשתי ממנה להשלים את דף העבודה של סליחה מוחלטת.
ביום שעזבה, ג'יל נראתה לחוצה לגבי החזרה לסיטואציה שהיא השאירה מאחוריה. תוך שהיא יורדת בגשר העלייה למטוס, היא הסתכלה לאחור וניסתה לנופף בביטחון, אבל ידעתי שהיא פחדה שהיא עלולה לאבד את ההבנה החדשה ולהישאב חזרה לתוך הסיפור.
ככל הנראה הפגישה עם ג'ף התנהלה כשורה. ג'יל ביקשה שהוא לא יחקור אותה מיד לגבי מה שהתרחש בזמן ששהתה בחו"ל. היא גם בקשה שהוא ייתן לה מרחב לכמה ימים כדי להתארגן על עצמה. אך היא מיד חשה בשינוי בו. הוא היה קשוב, אדיב ומתחשב – יותר כמו הג'ף שהיא הכירה לפני שהתחיל כל העניין.
במשך כמה הימים הבאים ג'יל אמרה לג'ף שהיא כבר אינה מאשימה אותו על שום דבר, ואינה מצפה ממנו להשתנות בדרך כלשהי. היא אמרה שהיא למדה שהיא הייתה זו שנדרשה לקחת אחריות לגבי רגשותיה ושהיא תתמודד עם כל מה שיעלה אצלה בדרכה שלה מבלי להאשים אותו. היא לא הרחיבה על כך ולא ניסתה להסביר את עצמה.
הדברים התקדמו יפה למשך כמה ימים לאחר חזרתה של ג'יל הביתה, וההתנהגות של ג'ף עם ביתו לוריין השתנתה באופן דרמטי. למעשה, נדמה היה שהכל חוזר למצבו הרגיל בהקשר למערכת היחסים ההיא, אולם האטמוספרה בין ג'ף וג'יל נותרה מתוחה והתקשורת ביניהם מוגבלת.
לאחר כשבועיים, המצב הגיע להכרעה. ג'יל הביטה בג'ף ואמרה בשקט, "אני מרגישה שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי."
"גם אני מרגיש כך" הוא ענה.
בפעם הראשונה מזה חודשים הם התחברו. הם חיבקו זה את זו והחלו לבכות. "בוא נדבר," אמרה ג'יל. אני צריכה לספר לך מה למדתי עם קולין בארה"ב. זה הולך להישמע לך מוזר בהתחלה, אבל אני רוצה לשתף אותך בזאת. אינך צריך להאמין בכך. אני רק מבקשת שתקשיב לי. אתה מוכן?"
"אעשה כל מה שנדרש," ענה ג'ף. "אני יודע שמשהו חשוב קרה לך שם. אני רוצה לדעת מה זה. את השתנית, ואני אוהב את מה שאני רואה. את לא אותו אדם שהיית כשעלית על המטוס עם ג'ון. אז ספרי לי מה קרה."
ג'יל דיברה ודיברה. היא הסבירה את הדינמיקה של סליחה מוחלטת בדרך הכי טובה שיכלה כך שג'ף יבין. היא חשה מחוזקת ועוצמתית – בטוחה בעצמה ובהבנה שלה, מוגנת ובעלת תודעה בהירה.
ג'ף, אדם פרקטי שתמיד היה סקפטי לגבי דברים שלא ניתן להסבירם באופן הגיוני, לא התנגד הפעם, והיה די פתוח לרעיונות שג'יל בקשה ממנו לשקול. הוא הביע פתיחות לרעיון שיש אולי עולם רוחני סמוי מאחורי הקלעים של המציאות היום יומית, ובהינתן זאת ראה לוגיקה מסוימת בקונספט של סליחה מוחלטת. הוא לא קיבל זאת במלואו, אבל היה מוכן בכל זאת להקשיב ולשקול, וראה כיצד זה שינה את ג'יל.
לאחר השיחה שניהם הרגישו שהאהבה שלהם ניצתה מחדש ושליחסים ביניהם היה סיכוי טוב לשרוד. הם לא עשו שום הבטחות, אבל הסכימו להמשיך לדבר אחד עם השנייה תוך שהם בוחנים איך היחסים מתפתחים.
ואכן הם התפתחו לטובה. ג'ף עדיין כרכר סביב ביתו לוריין במידת מה, אבל לא כמו מקודם. ג'יל מצאה שכבר לא אכפת לה כלל כאשר הוא כן נהג כך. זה בהחלט לא גרם לה לסגת רגשית ולהגיב מתוך אמונות ישנות בדבר עצמה.
תוך חודש מהשיחה שלהם על סליחה מוחלטת, כל הדפוס ההתנהגותי של ג'ף כלפי לוריין הפסיק. מצד שני, לוריין הפסיקה להתקשר או לבקר לעתים כל כך קרובות. היא המשיכה עם חייה. הכל חזר לאט לאט למצב נורמלי והיחסים של ג'יל וג'ף החלו להיות יותר בטוחים ואוהבים מאי פעם. ג'ף נהיה האדם האדיב והרגיש שהינו מטבעו, ג'יל הייתה פחות נזקקת, ולוריין הייתה יותר מאושרת.
כשאני מתבונן לאחור, לו נשמתה של ג'יל לא הביאה אותה לאטלנטה ויצרה את ההזדמנות לשיחה שלנו, אני די בטוח שהיא וג'ף היו נפרדים. במכלול הרחב של הדברים זה גם היה בסדר. ג'יל פשוט הייתה מוצאת מישהו אחר לשחזר עמו את הדרמה וליצור עוד הזדמנות לריפוי. כפי שהעניינים התרחשו, היא לקחה את ההזדמנות הזו להחלים ונשארה במערכת היחסים.
בעת הכתיבה של ההוצאה השנייה הזו, שנים רבות לאחר אותו משבר, הם עדיין ביחד ונשואים באושר. כמו כל זוג, הם ממשיכים לייצר דרמות בחיים שלהם – אבל הם יודעים כיצד לראות אותן כהזדמנויות להתפתחות וריפוי ולנוע דרכן במהירות ובחן.