רמת התודעה בושה קשורה באופן הדוק לדואליות, לראיית עולם שבה יש טוב ויש רע. סיפור הגירוש מגן עדן מתאר בדיוק את התהליך הזה שבו בני האדם נפלו מהתודעה של המימד החמישי האומרת – אין טוב ואין רע, יש למידה, לתודעת הדואליות של המימד השלישי על ידי זה שאכלו מעץ הדעת טוב ורע, ואז התביישו בהיותם ערומים.
תיאור מפורט של תהליך הנפילה הזה קראתי בספרה של לורי לאד The divine design. קישור להרצאה שלה ביוטיוב
החשיבה הדואלית של טוב ורע הולכת יד ביד עם שיפוטיות. אצל רבים מאיתנו הוטמע השופט הפנימי עוד בילדות הרכה, כאשר ההורים או המורים השתמשו בבושה כאמצעי חינוכי. "תתבייש לך" או "תתביישי לך". מי לא שמע את המשפט הזה?
בושה עולה כאשר אנחנו לא מיישרים קו עם הסטנדרטים של עצמנו (השופט הפנימי) או של אחרים (שופט חיצוני). המהות של הרגש הזה הוא "אני לא בסדר", תחושה עמוקה שיש בי משהו רע. לאורך זמן התחושה הזו פוגעת בערך העצמי, באמונה שאני ראוי להיות אהוב, ואפילו ברצון לחיות.
כתוצאה מהאינדוקטרינציה הזו, אנו מסתירים חלקים מן העצמי. אלה הופכים להיות פני עצמי שאיננו אוהבים ואנו מנסים לנטרל אותם, להתעלם מהם ולדכא אותם. בהתחלה איננו מביאים אותם לידי ביטוי בחוץ, ולאורך זמן החלקים האלה מושלכים לאישיות הצל שלנו. האישיות הזו פועלת דרך התת הכרה ויכולה להתפרץ החוצה בזמנים שלא משרתים אותנו.
בושה יכולה להיות מופנית כלפי הגוף, הרגשות, המחשבות והמעשים.
להתבייש בגוף
החברה שלנו מציבה, בעיקר לנשים, סטנדרטים מאוד מקובעים ומגבילים של יופי. אני שמנה מידי, החזה שלי גדול מידי, החזה שלי קטן מידי, האף שלי לא בסדר, יש לי שיער לבן, יש לי קמטים... מי מאיתנו אינה מסתירה חלקים "סוררים" מגופה בעזרת בגדים. צביעת השיער ואיפור לגמרי מקובלים בתרבות שלנו, וכל זה נובע מחוסר קבלה עצמית, מזה שאני לא מקבלת את הגוף שלי כמו שהוא. חוסר קבלה עצמית מוביל לחוסר אהבה עצמית, ולצרימה בזרימת האנרגיה של החיים.
חשוב לי לומר שקבלה עצמית אינה זהה להשלמה עם הקיים. ההבדל בין קבלה להשלמה הוא הרצון. נניח שהמשקל שלי לא הרמוני לי. קבלה עצמית אומרת: אני מקבלת את המשקל שלי כמו שהוא כרגע ואני אוהבת את עצמי, ועדיין מחזיקה ברצון לשנות את המצב בעתיד. השלמה אומרת: אני משלימה עם זה שהמשקל שלי לא אידאלי ואין מה לעשות, אני אף פעם לא אשקול כמה שאני רוצה.
להתבייש ברגשות
בושה יכולה להיות מופנית כלפי רגשות. דווקא הגברים בחברה שלנו סובלים הרבה יותר מהסטנדרטים החברתיים לגבי רגשות. הם לומדים לרסן ולדכא אותם כל כך טוב עד כדי כך שהרגשות כבר בקושי עולים. רק כאשר קורה ארוע דרמטי הרגשות פורצים כל רסן ויכולים להתבטא בצורה אלימה ותוקפנית, או לחילופין בדיכאון ואובדנות.
דר' דויד הוקינס כותב על רמת התודעה בושה:
רמת התודעה בושה מתכתבת באופן מסוכן עם מוות. אדם המצוי בה עלול לבחור באופן מודע בהתאבדות בגלל הבושה, או באופן לא מודע, דבר המוכר כ"התאבדות פסיבית", לא לנקוט בצעדים לשמור על החיים. גם מָוֶת בתאונה שניתן היה למנוע הוא מצב שכיח ברמת תודעה זו. כולנו מכירים במידה כזו או אחרת את ההרגשה כאשר מפקפקים בנו, כאשר אנו מאבדים את כבוד האדם שלנו או כאשר מתיחסים אלינו שלא כבני אדם. כאשר תודעת הבושה היא המהות, אנשים מרכינים את ראשם ומנסים להיעלם מהמקום, ומייחלים להיות בלתי נראים. באופן מסורתי גירוש מלווה מעשים מביישים, ובחברות הפרימיטיביות שמהן כולנו באנו, גירוש שקול למוות.
חוויות חיים מוקדמות כמו התעללות מינית, המובילות לבושה, עלולות לעוות את האישיות, לעתים קרובות לכל החיים, אלא אם כן בעיות אלו נפתרות דרך טיפול. פרויד קבע שבושה מובילה ל נוֹיְרוֹזָה. היא הרסנית לבריאות הרגשית והנפשית, היא גורמת להערכה עצמית נמוכה, ובשל כך האדם נוטה לפתח מחלות פיסיות. האישיות שמבוססת על בושה היא של אדם ביישן, מסוגר ומופנם.
בושה משמשת גם ככלי להתאכזרות, וקורבנותיה לעתים קרובות הופכים אכזריים בעצמם. ילדים שמביישים אותם נוטים להתאכזר לבעלי חיים ואחד לשני. ההתנהגות של אנשים אשר תודעתם נמצאת ברמה 20 מסוכנת. הם נוטים להזיות בעלות אופי מאשים, כמו גם פרנויה; יש כאלה שנהיים פסיכוטיים ויש כאלה שמבצעים פשעים הזויים.
יש אנשים שתודעתם מבוססת ברמת הבושה שמפצים על כך על ידי פרפקציוניזם ונוקשות, ולעיתים קרובות הופכים נחושים מאוד וחסרי סובלנות. דוגמאות יָדוּעַות לְשִׁמצָה לנטיה זו הם קיצונים מוסריים שמקימים משמרות צניעות, אשר מטילות את הבושה הלא מודעת של חבריהן על אחרים, וכך הם מרגישים הצדקה להתקיף או אפילו להרוג. רוצחים סִדרָתִיים פעלו לעתים קרובות מתוך מוסר מיני, שהיווה את ההצדקה להעניש נשים רעות לכאורה.
בושה מורידה את כל הרמה של האישיות של האדם, ועל כן גורמת לאדם להיות פגיע לרגשות שליליים האחרים לכן, לעתים קרובות מציפה גאווה, כעס ואשמה כוזבים.
מתוך הספר The Map of Consciousness Explained, פרק 2, תורגם על ידי
מעט מאוד אנשים כיום מצויים ברמת תודעה של בושה, כלומר ברמה אנרגטית של 20. אולם אצל רבים מאיתנו יש כיסים של רמת תודעה זו, אם במודע ואם באופן תת מודע. הכיסים האלה מפריעים לנו לעלות בתדר ומידי פעם שולחים למיינד ולנפש מחשבות ורגשות של בושה.
איך נשחרר את כיסי הבושה ונאפשר לעצמנו יותר אותנטיות ואהבה עצמית?
החוקרת רנה בראון פיתחה תיאוריה שנקראת עמידות בפני בושה (Shame Resilience Theory) ובה היא מתארת ארבעה שלבים שעוזרים לאדם לעבור דרך בושה לעבר אמפתיה:
זיהוי הבושה והבנת הטריגרים שלה
הצעד הראשון כדי לעבור דרך בושה הוא להכיר בקיומה, לזהות כאשר היא מופיעה ולהבין מה הדברים שמציפים אותה. לשם כך דרושה התבוננות כנה פנימה, מוכנות לחקור רגשות לא נעימים ורצון להבין את המקור שלהם. לפעמים הזיהוי של בושה מאתגר מפני שאין רגשות לא נעימים והביטוי היחיד הוא הימנעות. אם מראש נמנעים מסיטואציות שיכולות להציף את הבושה, הטריגר לא קורה והבושה נשארת מתחת לפני השטח.
פיענוח: תרגול מודעות ביקורתית
אחרי שזיהינו את קיומה של הבושה ומה מציף אותה, הצעד הבא הוא לפענח למה. להבין מה הציפיות והמסרים שאני לא עומד בהם, מאיפה הם באים, האם אלה צפיות שלי מעצמי או מסרים חברתיים. האם הם תואמים את האותנטיות שלי או מנוגדים לה, איך זה עובד עלי ואיך זה משפיע עלי.
גיבוש רצון ודרישה: הושטת יד
השלב הזה הוא הסמן של המעבר מבושה לאמפתיה או חמלה. בשלב הזה מאוד עוזר אם יש אנשים שאפשר לדבר איתם, אנשים שמוכנים לקבל אותי כמו שאני, אנשים שהיו שם ומבינים את זה, אנשים שמביאים חמלה. אנשים כאלה יכולים ללמד אותי כיצד לקבל את עצמי ולהביא חמלה לעצמי. בשלב הזה אפשר גם לגבש את הרצון – לאן אני רוצה להתקדם מכאן. מהם הערכים על פיהם אני רוצה להתנהל, אילו גבולות אני מציב לחלקים בתוכי, ואיך אני עורך דיאלוג עם החלקים האלה בתוכי ונותן להם ביטוי בצורה הרמונית עבורי ועבור אחרים.
פעולה אקטיבית: לדבר את הבושה
בושה היא אנרגיה של שגורמת לנו להתכווץ פנימה, להסתתר, להסתיר ולשמור סוד. כדי לפוגג אותה עלינו ראשית לאמץ אל לבנו את העצמי האותנטי ולאפשר לו לצאת החוצה. עלינו לבטא את הצרכים שלנו גם אם הם נוגדים את הציפיות של אחרים. זה לא אומר שתמיד ננהג איך שבא לנו, אבל זו נקודת פתיחה לדיאלוג שבו גם הצרכים והרצונות שלנו יבואו לידי ביטוי.
מקורות
The Map of Consciousness Explained: A Proven Energy Scale to Actualize Your Ultimate Potential, David R. Hawkins, M.D., Ph.D., Hay House, 2020, ISBN 1401959644, 9781401959647
Comentarios