רמת אנרגיה 250 - רמת תודעה ניטרליות

בתקופה בה למדתי באוניברסיטה הקוסמית נפגשתי עם האקסיומה "אין טוב ואין רע, יש למידה". אני זוכרת שמשפט זה ממש קומם אותי. מה זאת אומרת, אלימות, רצח, התעללות – זה לא רע??? נדיבות, דאגה לזולת, אהבת רעך – זה לא טוב???  לקח זמן עד שהמשמעות העמוקה של משפט זה נספגה בתודעתי. זוהי אחת המהויות של ניטרליות.

דיוויד הוקינס כותב על רמת תודעה ניטרליות:

אנרגיה הופכת חיובית מאוד כשאנו מגיעים לרמה שכינינו "ניטרליות", משום שהתמצית של רמה זו היא השתחררות מהעמדה המאפיינת רמות נמוכות יותר. מתחת ל-250, התודעה נוטה לראות דיכוטומיות ולנקוט עמדות נוקשות, דבר שמהווה מכשול בעולם מורכב ומרובה גורמים ושבו הדברים אינם שחור-לבן. נקיטת עמדות כאלה גורמת לקיטוב, וקיטוב בתורו יוצר התנגדות ופילוג. כמו באומנויות לחימה, עמדה נוקשה הופכת לנקודת תורפה; מה שלא מתכופף עלול להישבר. מצב התודעה ניטרליות, המתעלה מעל מחסומים או התנגדויות שמבזבזות את האנרגיות של האדם, מאפשר גמישות והערכה מציאותית של בעיות, ללא שיפוטיות. להיות ניטרלי פירושו להיות פחות אחוז בתוצאה; לא להשיג את מבוקשך כבר לא נחווה כתבוסה, כדבר מפחיד או מתסכל.

ברמה התודעה ניטרליות, אדם יכול לומר, "ובכן, אם לא אקבל את העבודה הזו, אז אקבל אחרת". זהו תחילתו של ביטחון פנימי; כאשר אדם חש את עוצמתו, אי אפשר להפחיד אותו בקלות. הוא אינו מרגיש צורך להוכיח שום דבר. גישה טיפוסית ברמה 250 היא הציפייה שהחיים, עם העליות והירידות שלהם, יהיו בעיקרון בסדר - כאשר אדם זורם עם האתגרים.

לאנשים ניטרליים יש תחושת רווחה; המאפיין של רמה זו הוא תחושת בטחון שאני יכול לחיות בעולם. לכן, מבחינה חווייתית, ברמה זו חשים ביטחון. קל להסתדר עם אנשים שנמצאים ברמה זו ומרגיש בטוח להיות בחברתם ובסביבתם, משום שהם אינם מתעניינים בקונפליקט, תחרות או אשמה. הם נינוחים ובעיקרון אינם מטולטלים מבחינה רגשית. גישה זו אינה שיפוטית ואינה מובילה לצורך לשלוט בהתנהגויות של אנשים אחרים. בהתאם לכך, מכיוון שאנשים ניטרליים מעריכים חופש, קשה לשלוט בהם.

מתוך הספר The Map of Consciousness Explained פרק 2, תורגם על ידי

דיכוטומיה, דואליות, קוטביות ואיך זה קשור לניטראליות

במאמר על רמת התודעה בושה דיברתי על דואליות ועל הנפילה מגן עדן בעקבות זה שהאדם טעם מפרי עץ הדעת טוב ורע. בואו נתעמק רגע במושגים דואליות ודיכוטומיה, מה זה בעצם?

דיכוטומיה היא מושג שבא מתחום הלוגיקה והפילוסופיה, והמשמעות שלו היא חלוקה של תחום לשתי מחלקות מנוגדות, שאין ביניהן חפיפה, ושביחד הן מקיפות את כל המרחב. לדוגמה: חי ↔ דומם, טוב ↔ רע. כאשר משאילים מונח זה לשימוש כללי לאו דווקא בתורת הלוגיקה, הכוונה להצגה של נושא בצורה של שני צדדים מנוגדים או בלעדיים, גם אם החלוקה לא בהכרח ממצה או לוגית לחלוטין. למשל: שחור ↔ לבן, עבודה ↔ פנאי.

דואליות היא עצם קיומו של עולם שבו יש שניים: אור וחושך, גוף ונפש, שמחה ועצב, חום וקור. זהו מבנה קיומי בסיסי של התודעה האנושית: כדי להבין דבר אחד אנחנו תופסים גם את היפוכו. בלי מושג "חושך" לא היינו מבינים מהו "אור". דואליות היא המסגרת שבתוכה אנחנו חווים את המציאות, היא כמו המסך שעליו מוצג הסרט של החיים – היא תמיד שם, ואי אפשר לחוות מציאות אנושית בלעדיה.

קוטביות פועלת בתוך הדואליות ומדברת על יחסים דינמיים בין שני הפכים (כמו יין ויאנג) שיכולים גם להזין זה את זה. כאן כבר לא מדובר על עצם קיומם של שני צדדים, אלא על תנועה בתוך הדואליות, המשיכה לצד אחד או להיפוכו מבין שני הקטבים. קוטביות היא לא עצם קיום ההבדל, אלא ההעדפה, ההטיה או ההזדהות עם צד מסוים. זה כמו לעמוד ליד מגנט חזק ולהישאב תמיד לאותו צד, או כמו מאזניים שנוטים כל הזמן לכיוון מסוים. קוטביות היא החוויה הסובייקטיבית שלנו בתוך מסגרת הדואליות: במקום לראות שני צדדים, אנחנו נצמדים לאחד מהם. ברגע שאנחנו מזדהים עם צד אחד ומתנגדים לשני, אנחנו מאבדים את החופש שלנו לנוע בין הקטבים ובמקום חופש יש תקיעות ואחיזה מחד והתנגדות ומאמץ מצד שני.

ניטראליות לא מבטלת את הדואליות – היא לא אומרת שאין אור ואין חושך. ניטראליות אינה בריחה מדיכוטומיות/דואליות/קוטביות, אלא יכולת לעמוד במרכז ולראות את המערכת כולה מבלי להישאב לצד אחד, היא פשוט מאפשרת לא ליפול לקוטביות. במקום להישאב לצד אחד, אני נשאר במרכז, בקו האמצע, ושומר לעצמי את החירות לראות את התמונה הרחבה. במצב כזה מתאפשר שקט פנימי, פחות מאבק, ותחושת יציבות שמאפשרת צמיחה לרמות תודעה גבוהות יותר.

אין טוב ואין רע, יש למידה

נחזור למשפט איתו התחלתי: "אין טוב ואין רע, יש למידה". לכאורה משפט שמקפל בתוכו סתירה.

אדם שמסתכל על המציאות דרך משקפיים של טוב ורע, רואה רק רובד אחד של המציאות, הרובד של אמת יחסית. זהו הרובד שחווים אותו בעוצמה ברמות תודעה נמוכות ובאופן מובהק ברמות של בושה ואשמה. ברמת התודעה בה החברה שלנו מתקיימת כיום אנו עדיין זקוקים למסגרת מוסרית חיצונית שתכוון את האדם, כי רק כך החברה תוכל לתפקד. מסגרת מוסרית שמבחינה בין טוב לרע, ומגדירה לאדם מה נכון לעשות ומה אסור, כדי שיוכל לנווט בבטחה במסלולי החברה. המוסר והערכים משמשים לו כמעקה בטיחות, כי בלעדיהם הוא עלול לפגוע באחרים ולהיות מוקע מהחברה.

אולם מתקיימת מציאות ברובד אחר – הרובד המוחלט, בו כל חוויה היא פשוט התנסות המאפשרת התרחבות והתפתחות. ברובד זה הנמצא מעבר לדואליות, החוויות כולן הן חלק מתהליך התפתחות ולמידה. כלומר, גם מה שאנו מכנים "רע" במציאות הדואלית, ברובד עמוק יותר הוא הזדמנות ללמידה, להתעוררות או לצמיחה. ככל שרמת התודעה עולה, נקודת המבט משתנה ומכילה יותר ויותר את הרובד המוחלט.

ניטראליות היא היכולת להחזיק גם את ההגדרה היחסית וגם את הפרספקטיבה המוחלטת מבלי להכריע. במילים אחרות, ניטראליות היא היכולת להכיל את הסתירה, מבלי לבטל אף צד.

ככל שרמת התודעה עולה, אין צורך להיאחז עוד בהבחנות חיצוניות של "זה טוב" ו"זה רע", משום שהלב עצמו מתיישר עם אמת פנימית הרואה את החיבור בין כל היש. במצב כזה האדם פשוט יבחר לא לפגוע – לא מתוך איסור חיצוני, אלא מתוך חוויה טבעית של אחדותיות.

מתוך נקודת מבט זו המשפט "אין טוב ואין רע, יש למידה" מקבל משמעות חדשה. מה שנתפס בעבר כ"רע" הופך להבנה של שיעור או צעד במסע, ומה שנתפס כ"טוב" מתגלה כהתאמה טבעית לזרימה של החיים. ניטראליות איננה מחיקה של הערכים, אלא מעבר לרמה שבה הטוב מתרחש באופן ספונטני, והרע נמס אל תוך היכולת ללמוד ממנו.

הזדהות

הזדהות היא מצב תודעתי שבו האדם קושר את עצמו באופן רגשי או מחשבתי עם רעיון, צד, תפקיד או דמות, עד כדי כך שהוא מתקשה לראות מעבר לגבולות ההזדהות. החברה שלנו נוטה להאדיר הזדהות: אנו מחונכים "לקחת צד", "להזדהות עם הקורבן" או "להתמסר לגמרי לרעיון", מתוך מחשבה שזה מבטא מוסריות או מחויבות. אלא שהזדהות מוחלטת מייצרת עיוורון – היא כולאת אותנו בתוך קוטב אחד של המציאות ומגבילה את החופש התודעתי.

מן ההיבט האנרגטי, הזדהות קורית כאשר השדה האנרגטי של האדם פרוץ ונוצר ערבוב עם השדה של האחר. במקום לשמור על המובהקות והייחודיות של התדר העצמי, הוא מתמזג באנרגיה הזרה ומאבד את מרכז הכובד הפנימי שלו. מצב זה מבלבל את ההבחנה בין "אני" ל"אחר" ומקשה לפעול מתוך אותנטיות.

מנקודת מבט של רמת ניטראליות, ההזדהות הופכת למכשול: היא מטשטשת את היכולת לראות את המורכבות ולפעול מתוך בהירות ולא מתוך דחף רגשי. ניטראליות אינה דחייה של ההזדהות, אלא שלב טרנספורמטיבי שבו ההיקשרות הרגשית והאנרגטית נמסות והופכות ליכולת לראות את האחר מבלי להיבלע בו. מתוך מצב זה צומחת חמלה – לא מתוך התמזגות שמוחקת את עצמנו, אלא מתוך ראייה צלולה שמכירה בכאב של האחר תוך שמירה על מרכז חזק ובהיר.

בקלפי הצ'קרות של הפשטות שבאלוהות נאמר על הזדהות:

במצב הזדהות, מרכז הלב פועל בתודעה נמוכה ומתוך רגשות נמוכים, היוצרים באדם זליגה מן המרכז הפנימי, אבדן גבולות, ערבוב ובמקרים קיצוניים אף אבדן הזהות כתוצאה מן ההתערבבות. ביחסים שבין אדם לחברו, מצב ההזדהות נובע פעמים רבות מסולמות ערכים מסולפים, אשר יש בהם את הבלבול בין הזדהות לבין אמפטיה. ביחסים שבין האדם למרחב, נובעת ההזדהות מן האשליה ההולוגרפית, מהעדר מבט-על ומהעדר ההכרה, כי המציאת הפנימית, הינה כזו, המוקרנת על המציאות החיצונית וכי ניתן לשנות מציאות זו על ידי זיהוי ויצירת תנועה יצירתית כבורא מועצם. קלף זה מזמין ליצור הפסקה מתודית, לשם דיאלוג פנימי, אשר יש בו זיהוי ולא הזדהות, מבט-על ובהירות. הקלף מכוון את האדם לחזור אל המרכז הפנימי שלו ולייצב עצמו אל מול מהותו המזוקקת ללא זליגה או טשטוש.

קו אמצע –

השדה האנרגטי של האדם מורכב ממספר שכבות או גופים והאנרגיה זורמת בו בערוצים אנרגטיים. על פי התורות היוגיות יש עשרות אלפי ערוצים אנרגטיים, ומתוכם שלושה ערוצים עיקריים אשר זורמים לאורך עמוד השדרה.

הערוץ המרכזי – סושומנה עובר לאורך עמוד השדרה מצ'אקרת הבסיס דרך כל הצ'אקרות ועד צ'אקרת הכתר. שני ערוצים צדדיים מתחילים בצ'אקרת הבסיס, מתלפפים סביב הערוץ המרכזי ומחליפים צד בכל צ'אקרה. הערוץ אידה יוצא לצד שמאל מצ'אקרת הבסיס והערוץ פינגלה יוצא לצד ימין. ערוצי האידה והפינגלה מהווים שני קטבים.

ערוץ הפינגלה מייצג את הקוטביות החיובית ואת אנרגיית השמש. האיכויות שלו הן חיוניות פיזית, פעילות דינמית ומתח. הטבע שלו חם והוא קשור למערכת העצבים הסימפתטית. הוא שולט בדרך כלל בשעות היום, במיוחד בזמנים של מאמץ פיזי או מנטלי, ופעילויות הדורשות אינטראקציה ותשומת לב כלפי חוץ.

ערוץ אידה מייצג את הקוטביות השלילית ואת אנרגיית הירח. הטבע שלו קר וקשור למערכת העצבים הפאראסימפתטית. האיכויות שלו הן הרפיה, פאסיביות ונינוחות. הוא שולט בדרך כלל בלילה ומהווה כוח מנוגד לזרימת הפינגלה הדומיננטית במהלך היום. אידה מפנה את תשומת הלב כלפי פנים, פעיל בזמן מנוחה, קריאה, חשיבה, צפייה בטלוויזיה או שינה.

דומיננטיות של אידה ופינגלה קשורה ישירות לזרימת הנשימה בנחיריים. אם בודקים את זרימת הנשימה בכל רגע נתון, בדרך כלל מבחינים שנחיר אחד פתוח יותר מהשני. כאשר זרימת הנשימה חזקה יותר בנחיר השמאלי, זה מצביע על כך שאידה דומיננטי. כאשר הזרימה חזקה יותר בנחיר הימני, זה מצביע על דומיננטיות של פינגלה. כאשר אדם ישנוני או מנומנם, אפשר להבחין שהאויר זורם בנחיר השמאלי. כאשר אדם פעיל גופנית, זרימת האויר דומיננטית יותר בנחיר הימני.

הערוץ המרכזי על פי התורות היוגיות מזרים אנרגיה רוחנית – אנרגיית הקונדליני. הוא מייצג את האינטגרציה וההרמוניה בין הפכים בכל הרמות. כאשר האנרגיה זורמת בערוץ המרכזי שני הנחיריים פעילים באיזון, והחוויה היא של התעלות, מודעות מוגברת, תבוניות, ידיעה פנימית, בהירות ועוצמה. ההזדהות מתמוססת והאדם מתבונן על המציאות מתוך שוויון נפש. אלה תכונות שמאפיינות אדם במצב תודעה של ניטרליות. מבחינה אנרגטית להיות בניטרליות זה להיות בקו אמצע.

קונדליני יוגה והמיינד הניטרלי

בקונדליני יוגה מדברים על שלושת "גופי" המיינד:

המיינד החיובי מחפש סיפוק, הצלחה, אהבה, שמחה. הוא מושך אל הקצה של תגמול והנאה, לעיתים כולל האדרה של עצמי או אופטימיות יתר.

המיינד השלילי עסוק בהגנה על העצמי ונסוב סביב פחד, כעס, אשמה, ביקורת ודאגות. הוא מושך אותנו אל הקצה השני של הדואליות ומייצר מתח, תסכול ותגובות אוטומטיות.

המיינד הניטראלי הוא מצב של איזון ושחרור. הוא לא נמשך לאופטימיות מוגזמת ולא מתמקד בביקורת או פחד. במקום זאת, הוא מתבונן, מקבל את מה שיש, ומאפשר פעולה שקולה מתוך חופש פנימי.

המיינד השלילי והחיובי נוטים להיות תגובתיים, ומגיבים כל העת לזרם הגירויים שבאים מבחוץ. במיינד הניטרלי מפותחת היכולת להיות צופה פנימי, מודעות פעילה להתרחשויות הנפשיות והחיצוניות, דומה מאוד למה שמפתחים בתרגול מיינדפולנס. האדם לומד לראות את המחשבות, הרגשות והתגובות שלו, בלי להזדהות אוטומטית או להיסחף. במצב זה של התבוננות, פעולה נובעת מחופש פנימי ובחירה. אפשר לבחור להיכנס לקוטב מסוים מתוך החלטה מודעת ומכוונת, ולא מתוך דחף אוטומטי.

ניטראליות אינה פסיביות; היא מרחב של חירות פנימית, שמאפשר פעולה שקולה, יצירתית ומודעת, במקום להיות כבול לדרמות פנימיות או לתגובות אוטומטיות. היא הגשר שמקשר בין הדואליות של החיים לבין חוויית אחדות, ומספקת בסיס לעלייה לרמות תודעה גבוהות יותר: רצון, קבלה ואהבה.

מה מאפיין אדם שנמצא ברמת תודעה ניטרליות?

הנה סיפור שממחיש איך החיים מרגישים ברמת תודעה ניטרליות:

משה היה אדם אמיץ. הוא ידע להתמודד עם הפחדים שלו: נכנס לשיחה קשה, מעיז להחליף עבודה, לוקח אחריות על החלטות גם כשחשש מהתוצאה. הוא ידע לעמוד על שלו ולהתמודד. בכל יום היה כמו לוחם קטן – חוצה עוד מחסום פנימי, לא פוחד ממה שירגיש. אבל האומץ, כמו כל כלי, לפעמים היה מתיש. כל דבר הרגיש כמו קרב שיש לנצח בו. גם כשהצליח – הייתה תחושת מאמץ, כאילו עליו תמיד להחזיק את החרב ביד.

ואז, לאט לאט, התחיל להיפתח בו משהו אחר. הוא שם לב שיש מצבים שלא דורשים להילחם. שפחד לא תמיד צריך להכניע, לפעמים פשוט אפשר להתבונן בו. במקום "להתגבר" – הוא גילה שאפשר להניח.

כשהוא עמד מול ביקורת בעבודה, במקום לגייס אומץ ולהגיב בתקיפות, הוא פשוט הקשיב. הוא אמר לעצמו - "אני לא חייב לקחת את זה אישית", "אני יכול ללמוד מזה". העבודה קיבלה טעם חדש. בעבר הוא כל הזמן חש צורך לדחוף את עצמו קדימה, ולהוכיח שהוא יכול. לאט לאט, הרגיש שהוא כבר לא צריך להוכיח. הוא עובד היטב – אבל בלי הלחץ הפנימי. ההישגים לא נובעים ממאבק, אלא מהזרימה.

במערכות היחסים, הוא שם לב שלפעמים לא חשוב להיות צודק, ובמקום להגיד את מה שעל ליבו אפשר להקשיב ולשתוק. לפעמים דווקא להניח ולקבל את הדברים כמו שהם מאפשר קשר עמוק יותר, בלי מאבקי כוח.

היום כשהשעון מצלצל, משה מתעורר בלי תחושת כבדות או דרמה. אין מאבק פנימי לקום, אבל גם אין התלהבות מופרזת – יש איזו נינוחות פשוטה. הוא שוטף פנים, מכין לעצמו קפה, ויושב להביט החוצה מהחלון. המחשבות עולות, אבל אין להן אחיזה חזקה בו. הוא שם לב אליהן, מחייך, וממשיך.

בדרך לעבודה, התנועה קצת עמוסה. בעבר הוא היה מתרגז שופט את הנוסעים סביבו ואת עצמו על שלא יצא מוקדם יותר, אבל עכשיו – זה לא מזיז לו. הוא שומע פודקאסט או מוזיקה, ומבין שהתנועה היא פשוט מה שיש.

במשרד, הוא עובד ביעילות. אם משימה משתנה ברגע האחרון – הוא לא מתבלבל. "טוב, נעשה אחרת", הוא אומר, בלי להרגיש שזה סוף העולם. כשקולגה נכנס לחדר טעון או מתוסכל, הוא נשאר רגוע. לפעמים מילה פשוטה ממנו משחררת את המתח אצל השני, כי האנרגיה שלו יציבה.

ביחסים האישיים, הוא לא עסוק בהוכחות. אם בן/בת הזוג מותחים עליו ביקורת – הוא מקשיב, בלי למהר להחזיר אש. הוא רואה את המורכבות של הדברים, את גווני האפור של החיים. הוא יודע להבחין מתי לשתוק, מתי לדבר, ומתי פשוט להניח לדברים לחלוף. החברים אוהבים להיות לידו, כי נעים בחברתו – אין שיפוטיות, אין דרמה מיותרת. הוא משדר ביטחון, איזון ונינוחות.

בערב, הוא עוסק במה שמעניין אותו. אולי לומד משהו חדש, אולי הולך לטיול קצר. אין תחושת "אני חייב להצליח", אלא זרימה טבעית של סקרנות וחיים. יש לו תחושה של אמון ואופטימיות כלפי החיים. אם יעלה צורך לשנות עבודה או פרויקט – הוא ישנה, בלי פחד. אם משהו לא עובד – הוא משחרר, בלי להרגיש שנכשל.

העולם לא נתפס אצלו כזירת מלחמה, אלא כמגרש שבו אפשר לנוע בחופשיות. הוא מרגיש קלילות פנימית – לא מאמץ להיאחז ולא מאמץ להילחם. זה כמו לנוע עם הנהר במקום לשחות נגדו.

תרגול רוחני לפיתוח ניטרליות

היכולת שמתפתחת ברמת תודעה ניטרליות היא תודעת הצופה – יכולת התבוננות על עצמך כאילו מבחוץ, מבלי להיות מעורב. מתחילים לחוות את החיים משתי נקודות מבט בו זמנית: השחקן בסרט וזה שצופה בסרט. ככל שהצופה פחות מזדהה עם השחקן, הוא יכול לראות דברים שנסתרים מעיניו של השחקן ששרוי כולו בתוך החוויה. הצופה יכול להתבונן בהתנהגות השחקן ולשאול – למה הוא נוהג כך?

יכולת זו היא מה שמפתחים בתרגול מיינדפולנס: לשבת עם החוויה כמו שהיא, לשים לב למחשבות ורגשות בלי להזדהות איתם, לשמור על איזון פנימי גם מול מצבים טעונים. כדאי להצטרף לקבוצת תרגול ולהתנסות.

קונדליני יוגה מציעה מדיטציות שונות לפיתוח אספקטים שונים של המיינד. אפשר למצוא אותן בספר הרשום במקורות. יש מדיטציה מיוחדת להעצמת המיינד הניטראלי.

היוגה הקלאסית הביאה את תרגולי הנשימה – פראניאמה, אשר פועלים ברמה האנרגטית על ערוצי האנרגיה. התרגיל אשר פועל על איזון הקטבים הוא נאדי שודהאנה, נשימת נחיריים חלופית שבאמצעותה מטהרים את ערוצי האנרגיה.

המכשולים בדרך לניטרליות

כאשר מתרגלים ניטרליות, שוויון נפש, ואי-אחיזה, יש סכנה ליפול למקום של אדישות ופסיביות. לפעמים הסביבה יכולה לתפוס אותך כקריר ולא אכפתי בגלל שאינך משתתף בדרמות הרגשיות של אחרים. צריך להיזהר גם לא ליפול למצב של ניתוק מהרגשות של עצמך.

ניטרליות היא אכן מצב של איזון וריחוק מסוים מטלטלות החיים, אבל היא גם מצב שבו האנרגיה גדולה יותר, כוח החיים והחיוניות גדולים יותר בזכות זה שלא מבזבזים אנרגיה על מאבקים.

אדישות ופסיביות – בלבול בין "שחרור" לוויתור

בתהליך של פיתוח מודעות הצופה, קורה שאתה קולט את עצמך הולך להגיב את התגובה האוטומטית. בנקודה הזו, תגובה טבעית היא להפעיל ריסון או דיכוי של התגובה, מבלי שאפשרנו לתגובה אחרת לבוא ממקום חדש. זה יכול לנבוע ממקום של "אני צריך להיות יותר ניטרלי", "אני לא בסדר, שוב אני מגיב אוטומטית". הדיבור הפנימי יהיה: "לא איכפת לי", "זה לא צריך לטלטל אותי", "אני בוחר לא להגיב".

במקום הזה, במקום שחרור של אחיזה רגשית, נוצר דיכוי או ריסון, וזה ביטוי של עצירת האנרגיה. הגבול הוא מאוד דק וחשוב להבחין בו:

• זה מתבטא בתחושה פנימית של חוסר אנרגיה, "לא אכפת לי" ולא "אני רואה מבלי להישאב".

• אדם במצב כזה ימצא את עצמו מוותר על יוזמות, לא מגיב גם כשצריך, ואולי מצדיק זאת במילים כמו "אני ניטרלי".

• בעצם, זוהי לא ניטרליות אלא סוג של נסיגה מהחיים.

איך מזהים? המדד הוא פנימי: ניטרליות אמיתית מלווה בשקט ובחיות, בעוד אדישות מלווה בתחושת קהות, כיבוי או חוסר זרימה.

שוויון נפש שנתפס כקרירות

יש שלב שבו האדם לומד לשמור על איזון רגשי – לא להיסחף בהתלהבות מוגזמת ולא ליפול לייאוש. אבל מנקודת מבט חיצונית זה עלול להיראות כקרירות או ניכור. קרוב משפחה עשוי לומר: "אתה כבר לא מתרגש מכלום, כאילו לא אכפת לך". ביקורת כזו מאחרים עלולה לגרם לך להרגיש רגשי אשמה ולחשוב שבאמת לא איכפת לך, ולערער את ניצני הניטרליות המתפתחת.

איך מזהים? באותו רגע חשוב לשאול את עצמך: האם אני שומר על נוכחות ואכפתיות גם אם אני רגוע? או שמא אני מתחמק ממעורבות כי קל יותר "לא להרגיש"?

הבלבול בין שוויון נפש לבין ניתוק רגשי

שוויון נפש היא יכולת לחוות את החוויה מבלי לצאת מאיזון. היכולת הזו מתפתחת כאשר תוך כדי שחווים את החוויה יש גם חלק בך שצופה – קו אמצע יציב, וזה מרחיב את היכולת להכיל את החוויה מבלי שהאנרגיה שלה מעיפה אותך לקוטב. במצב הזה צינורות הרגש פתוחים והאנרגיה הרגשית זורמת. היא לא עולה על גדותיה כי יש יכולת להכיל.

זה שונה לגמרי ממנגנון הגנה שאנשים מפתחים כאשר אין להם יכולת להכיל רגשות לא נעימים – הימנעות. זה מצב של ניתוק רגשי והימנעות ממגע רגשי כדי לא להיפגע. במצב הזה יש היצרות של צינורות הרגש והחלשה עד כדי עצירה של זרימת האנרגיה בהם, בגלל הפחד שהאנרגיה תציף ותעלה על גדותיה.

איך מזהים? ניטרליות פותחת את הלב לחמלה. ניתוק סוגר את הלב מחשש לפגיעה. אם אתה פחות ופחות חש חום אנושי ושמחה, ככל הנראה אתה לא בניטרליות אלא בבריחה.

איך לעבוד עם המכשולים האלה?

ראשית לקבל את זה שזה חלק מתהליך ההתפתחות, ושלעיתים זה קורה. ככל שעולים בתדר משחררים את השיפוטיות ומפתחים קבלה.

מה שעוזר לדייק את עצמך זה מצד אחד להיות בהכרה פעילה וכנות עצמית שמאפשרים כל הזמן לזהות היכן אני נמצא, ומצד שני להחזיק כל הזמן את הכוונה – לאן אני רוצה ללכת.

מקורות

1. The Map of Consciousness Explained: A Proven Energy Scale to Actualize Your Ultimate Potential, David R. Hawkins, M.D., Ph.D., Hay House, 2020, ISBN 1401959644, 9781401959647 

2. Saraswati, Swami Niranjanananda. Prana and pranayama. Bihar: Yoga Publication Trust, 2009.‏

3. Yogi Bhajan, Ph.D., Gurucharan Singh Khalsa, Ph.D. The Mind: Its Projections and Multiple Facets.  Kundalini Research Institute, 1998