בחודש מרץ, בשיעורים במתנס רמת ספיר, אנו מתרכזים בתרגולים שעובדים על הצ'אקרה הרביעית, צ'אקרת הלב.
בספרה, אנודיאה ג'ודית אומרת על צ'אקרת הלב:
"אנו חיים בחברה שעסוקה במרדף אחר כוח, אך אנו מוּנָעים ע"י הצורך באהבה. הזכות הבסיסית של צ'אקרת הלב – לאהוב ולהיות נאהב – היא פשוטה, עמוקה, ישירה. למרבה הצער, צ'אקרה זו נפגעת, מצומצמת, נפצעת בקלות. לפגיעות אלה חשיבות מעמיקה, שכן הפגיעה היא בנפש וברוח וההשפעה ניכרת גם בגוף ובתודעה, ומגיעה עד עצם הליבה של העצמי.
מדוע האהבה כה חמקמקה אם זה כה פשוט? הספרות מלאה באגדות על אהבה ואבדנה, סיפורים שאנו מכירים היטב מהנסיון האישי. אין דבר מרומם יותר מאהבה שפורחת, אין דבר הרסני יותר מאבדן האהבה. האהבה היא הכוח שמניע את החיים שלנו."
Anodea Judith, Eastern Body, Western Mind: Psychology and the Chakra System As a Path to the Self
מהי בעצם אהבה?
לבודהיזם יש הגדרה מאוד בהירה:
חמלה היא הרצון לקחת ממישהו סבל, ואהבה היא הרצון לתת למישהו כל אושר.
האהבה שאנו רוצים לפתח בצ'אקרת הלב היא אהבה ללא תנאי, רגש שנובע מלב מלא ופתוח, רגש שיוצר חיבור, התרחבות, נדיבות, מאור פנים. המפתח לביסוס של רגש עילאי זה היא בראש וראשונה אהבה עצמית.
האם אתם יכולים להסתכל על עצמכם במראה ולומר לעצמכם - אני אוהב/ת אותך?
או שמיד עולים קולות של ביקורת עצמית, מחשבות על דברים שהייתי רוצה לתקן ולשפר בעצמי?
אהבה עצמית מתחילה בקבלה עצמית והערכה עצמית. כל פעם שעולים קולות של ביקורת כלפי היבט או פן אישיותי, כל פעם שאנו מנסים להשתיק ולרסן היבטים כאלה, אנו פועלים נגד העצמי ופוגעים בעצמנו.
לדוגמה, יש בי היבט רגשי של פגיעות, שבסיטואציה שאני חשה פגועה הוא מייד חונק את הגרון וממלא את העיניים בדמעות. האגו לא מרגיש נוח עם ההיבט הזה. כמה פעמים אמרו לנו - אל תבכה, אתה כבר ילד גדול... הוא שופט את ההיבט הזה כחלש, ילדותי, היבט של חוסר שליטה עצמית. האגו מנסה לרסן את ההיבט הזה, וגם מרגיש בושה כשהוא כן בא לידי ביטוי. אז מה הפתרון? לשחרר כל רסן? לתת דרור לבכי מתי שהוא רוצה לבוא?
עלינו להתיחס להיבטים אלה כפי שהיינו מתיחסים לילד קטן - לחנוך אותם מתוך סבלנות ואהבה. לזכור שהם נמצאים שם לצורך, הם שירתו אותנו בעבר, ואולי היום, יש לנו דרכים אחרות להתמודדות. כשהייתי תינוק, לא ידעתי לדבר ולהביע את הרגשות במילים, והשתרש בי הרגל להביע אותם בבכי. אני מקבלת את ההיבט הזה, מודה לו על הצורך שהוא מילא בעבר, ולאט לאט מעבירה משקל להיבט חדש, שיודע להביע את הכאב דרך מילים ולאו דוקא דרך דמעות.
התרגול של הסדרה המובאת כאן עוזרת בתהליך של פיתוח אהבה העצמית.
יצירת אהבה עצמית (4.4.1994)
התרגיל הראשון נקרא אדי שאקטי קרייה הפוכה, שבה מברכים את עצמך בצורה מנטאלית היפנוטית. הברכה העצמית משפיעה על השדה האלקטרומגנטי ומתקנת אותו. אם אתה אדם כעסן תרגול של קרייה זו יגרום לכאב. עזרה עצמית קשה לאלה שיש בהם הרבה כעס. אחרי חמש דקות של תרגול השרירים יתחילו לכאוב אם התזונה שלכם אינה נאותה. הטעם בפה ישתנה כאשר עושים את הנשימה נכון.
התרגיל השני מועיל לכל האזורים בין הצוואר לטבור. הוא מחזק את הלב ופותח את מרכז הלב.
"האהבה אינה שולטת בך. מה ששולט בך הוא הפחד. פחד פנומנלי. דרך קרייה זו אפשר להתמלא באהבה ולהחליש את הפחד." - יוגי בהג'אן.
תרגיל 1
יושבים בישיבה נוחה כשהגב ישר.
מחזיקים את יד ימין עשרה עד חמש עשרה סנטימטר מעל מרכז הקדקד. כף היד פונה כלפי מטה, אל הראש, מברכת את עצמך. ברכה עצמית זו מתקנת את ההילה.
מרפק שמאל כפוף, כף יד שמאל בגובה הכתף פונה קדימה ומברכת את העולם.
העיניים עצומות ומתמקדות במרכז הירח באמצע הסנטר.
נושמים נשימה איטית ועמוקה מתוך תחושת אהבה עצמית. מנסים להגיע למצב שנושמים נשימה אחת בדקה: שואפים 20 שניות, מחזיקים את האויר בפנים 20 שניות, נושפים 20 שניות.
ממשיכים למשך 11 דקות.
לסיום לוקחים שאיפה ומתמקמים בתנוחה לתרגיל הבא.
תרגיל 2
מיישרים את שתי הידיים ישר קדימה מקבילות לרצפה. כפות הידיים פונות למטה. מותחים למקסימום.
העיניים עצומות ומתמקדות במרכז הירח באמצע הסנטר.
נושמים נשימה איטית ועמוקה.
ממשיכים למשך 3 דקות.
לסיום לוקחים שאיפה ומתמקמים בתנוחה לתרגיל הבא.
תרגיל 3
מותחים את הזרועות ישר למעלה כשכפות הידיים פונות קדימה. המרפקים ישרים לגמרי.
העיניים עצומות ומתמקדות במרכז הירח באמצע הסנטר.
נושמים נשימה איטית ועמוקה.
ממשיכים למשך 3 דקות.
לסיום לוקחים שאיפה ומחזיקים את האויר בפנים 10 שניות תוך התמתחות כלפי מעלה (עד כדי כך שהישבנים מתרוממים מהרצפה) ומפעילים את כל השרירים בגוף. נשיפה. חוזרים על כך עוד פעמיים.